בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג השחור

איפה הייתם כשזה קרע?

בית"ר ירושלים חייבת להציב עמדה מוסרית ברורה נגד הפלג האלים בקהל שלה ואירועים דוגמת קריעת הדפים מספר הקוראן

11תגובות

1. טביב צדק. נדיר לשמוע את זה, בוודאי ממני, אבל זו המסקנה הראשונה. דחיית המשחק נגד בני סכנין משבת ליום שלישי הייתה ברורה ומתבקשת, וההתעקשות של הנהלת בית"ר על כך הייתה מהמוצדקות ביותר. הדיון בשאלת קיום המשחק (או משחקים בכלל) הריח לי מסטריליות יתר. כמו בהרבה נושאים אחרים, מתפקוד המדינה ועד עתידה של חברת החשמל, אנשים באולפנים מחוממים היטב ידעו להגיד טוב מאוד מה צריך לעשות, והיכן. זה טבענו, מדובר במדינה דמוקרטית, אבל לפעמים גם צריך להזכיר את מוסכמת היסוד: משחק כדורגל אינו הכרח. הוא אירוע ספורטיבי-בידורי, שצריך להתקיים אך ורק אם ניתן להבטיח – במידת הביטחון המרבית – את שלומם של כל המשתתפים: מאמנים, שחקנים, תקשורת וקהל. בסוף השבוע האחרון נפלה עלינו סופה של פעם במאה שנה. נתיבי התחבורה בירושלים היו סגורים. גם כשנפתחו, היו הכבישים חלקים ומסוכנים לנסיעה. הקבוצה אמנם השתכנה בנתניה, אבל רבים מאוהדיה לא יכולים היו לנסוע לראות את המשחק. הנה עוד מוסכמת יסוד: משחק שאפילו אוהד אחד לא יכול להגיע אליו מפאת כוח עליון – לא ראוי שיתקיים.

ההתאחדות לכדורגל, כהרגלה, עשתה את זה בדרך הכי עקומה שאפשר: השתמשה במשטרה, גררה פנימה את המשחק בין קרית שמונה ובני יהודה שלא לצורך – אבל בסופו של דבר עשתה את הדבר הנכון. בעיניי, בדיוק כמו במחזור ההוא בעונה שעברה שאבי לוזון התעקש לקיים בזמן שחצי מדינה הייתה נתונה תחת איום הטילים בהלך ממבצע "עמוד ענן", אין טעם לשחק כדורגל כאשר אנשים עסוקים וטרודים בשאלות קיומיות.

רק 8 שערים הובקעו בשבעה משחקים, כשבשבת מובקעים רק שניים. שום דבר רע לא היה קורה אם המחזור ה-13 היה נדחה בשבוע, מתוך התחשבות במאות אלפי האנשים שישבו כל השבת (והרבה יותר מדי אחריה) ללא חשמל. אף אחד לא היה מזלזל, אף אחד לא היה רואה בכך פחיתות כבוד. להפך. זה היה המעשה ההגיוני, המוסרי והחכם. חבל שרק טביב, שלא זוכה למחמאות רבות מכותב שורות אלה, הצליח להבין את זה וגרם לדחיית המשחק. חבל שלא נעשה כך לגבי המחזור כולו.

ניר קידר

2. מקצועי. אבל גם אם ההחלטה הייתה נכונה מוסרית, היא הוציאה את האוויר מהמשחק. המפגשים בין בית"ר לסכנין, "הסופר-מזרחיקו", אף פעם לא הצטיינו בכדורגל גדול ושובה עין, אבל היו שם אמוציות, מתח אדיר בין הקהלים, כשמדי פעם מבצבץ לו גם משחק כדורגל ראוי לשמו. במשחק האחרון אפילו אמוציות לא היו; השחקנים של שתי הקבוצות נראו כאילו נגררו לדשא בעל כורחם. גם הקהל לא היה נלהב כרגיל, וכולם – בין היתר צמד המאמנים שעל הקווים - נראו כמי שרוצים להעביר את תשעים הדקות ולהמשיך הלאה. בית"ר יצאה ללא נזק, סכנין לא בדיוק רוצה להיות בצמרת גבוהה, ושני הצדדים חזרו הביתה בשלום.

על הדשא, בית"ר, כהרגלה, סיפקה את אותו מרק אפרפר. המאמן התחלף, אבל סגל השחקנים עדיין בינוני ומטה, ולא מצליח לייצר התלהבות מינימלית או אפילו דקה אחת של עזוז. טביעת אצבע של מאמן עדיין אין, ולצפות לכך מרוני לוי יהיה מוגזם. באין ברירה, שוב נשלף לחש הקסם הנושן "נביא שניים-שלושה שחקנים בינואר". אלא ששמות השחקנים שהועלו בהקשר של בית"ר הם איך נאמר? לא ממש מרשימים, ומזכירים לי בעיקר את אלו שהציפו את התקשורת כאשר טביב רכש את הקבוצה בקיץ; בוזגלו ויצחקי, ארבייטמן ואיינבינדר, אותיות עפות באוויר בין הכותרות – ועפו לאוויר בקול ענות חלושה. אז למה שנאמין עכשיו?

ניר קידר

3. על השריפה. היא אמנם לא חוצה את הגבולות, מגיעה לכותרות הראשיות באמת ומחוללת סערה, אבל האלימות של החלק הבריוני והאלים בקהל של בית"ר-טביב גוברת. הפעם, בקריעת דפים מתוך ספר הקוראן ושריפת המושבים באוטובוס שהסיע את אוהדי בית"ר לדוחא. מיותר לציין שאלו מעשים נפשעים, מתועב, שלא צריך להיות שונא בית"ר – או אוהב גדול של סכנין, על הפרובוקציות המכוערות שהיא מקיימת בכל משחק נגד בית"ר בדוחא – כדי להתנגד להן באופן משמעותי. אבל כאן צריך להחזיר את הפוקוס להנהלת המועדון.

נכון, היא לא יכולה למנוע אירועים כאלה באופן הרמטי, אבל היא יכולה, לכל הפחות, להציב עמדה מוסרית ברורה; לא גינוי רפה, לא כמה מילים נחמדות לתקשורת, אלא עמידה נחרצת לטובת המועדון ונגד חלקיו האלימים. להחזיר לבית"ר ירושלים את הקהל הטוב שלה, הבלתי אלים, שעומד מנגד – ולא רק בגלל המצב על הדשא. להחיות משהו מהחזון ההוא, על בית"ר שפויה, פטריוטית אבל סובלנית, שלא שונאת אף אחד, שמייצגת שכבות רחבות בעם. אלא שטביב אמר את שלו: הוא בחר במהלך המשחק להתיישב עם הקומץ, עם 500 האוהדים (ברובם מאותו ארגון אוהדים בריוני, שתמך בשורף המועדון אביתר יוסף, שהסיר את תמונות היו"ר הקודם מהקירות, ושממשיך עם האלימות – כולל באירוע שהתקיים לפני המשחק). טביב רצה רק שקט מהקהל, אבל כבר נאלץ להיכנע לו בסוגיית המאמן. זה כבר עלה לו בכסף, ואם טביב לא ייזהר ולא ינקוט בפעולות אמיתיות, זה עוד עלול לעלות לו הרבה יותר. הוא, במקום, ממשיך בריקוד המוזר עם הפמיליות, ממשיך לתמוך בהם, גם כשהכל – תרתי משמע – בוער מסביב.

ולגבי קריעת הדפים מהקוראן, יש לי רק משפט אחד לצטט, מפיו של המשורר הגרמני, היינריך היינה:

"...זוהי רק ההתחלה,
במקום בו שורפים ספרים,
ישרפו בני אדם..."

יאללה בית"ר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#