בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג השחור

איפה היית, טביב, כשהעיניים שלי הוצפו דמעות?

האם התרגזת? האם קיללת אחרי עוד מסירה לא מוצלחת? האם ההפסד להפועל ת"א, או האלימות הגואה ביציעים, כלל מעניינים אותך?

5תגובות

1. זה היה בוקר מכוער. שמיים אפורים, מכוסים עננים. זה לא היה חורף, אך טיפות קטנות של גשם ירדו על המעיל. בוקר זיפת. כאילו אלוהים כיבה כאן את האור, כתב פעם אביב גפן. יצאתי מהרכבת לכיוון העבודה, והלב המשיך לשחזר את תמונות האימה מליל אמש: ההתקפות הלא מוצלחות, ההגנה החדירה מדי, שירי הנאצה והשטנה של אוהדי הפועל. אין דבר מבאס יותר מהבוקר שאחרי ההפסד, אפילו יותר מההפסד עצמו. כשאתה מפסיד, אתה בתוך החוויה, מנסה עוד להסתכל על הצדדים היפים; המכה האמיתית באה בבוקר שלמחרת. ממדורי הספורט, מהחברים, מההלצות על הכאב שעוד מרכסם לך את הלב כמו נחיל טרמיטים.

מעניין איך היה הבוקר של אלי טביב. ממיאמי, כמו מלונדון, כנראה שהייאוש נעשה הרבה יותר נוח. אני מניח שההפסד כאב לו; בכל זאת, לא פשוט לראות את האקסית זוהרת ונוצצת ככה, ועוד עם עומר דמארי, הטאלנט שהוא – בקומבינותיו – הביא לאדומים. מרחוק זה בטח נראה אחרת. כואב פחות. אני מניח שעיניו של טביב לא טפטפו כמו עיניי, כמו עיניהם של אלפי אוהדים שהביטו על המסך בשיממון, בתימהון.

עד היום, בית"ר תמיד ידעה להביא מעצמה אקסטרה במשחקים מול הפועל ת"א. בעונת 2010/11, בית"ר – עם רוני לוי על הקווים – היתה אחת הקבוצות החלשות בליגה, שנשארה בליגה בקושי שני מחזורים לסיום. ובכל זאת, כשהפועל – עם טוטו תמוז, בן שהר וערן זהבי בהרכב – הגיעה לטדי, הצליחה לגנוב את הנקודות. ביום ראשון, מנגד, זה נראה כמו כל העונה של בית"ר: חלש, חסר אנרגיות, מעצבן באנמיות שלו. האם טביב התרגז? האם הוא פלט את הקללות שאני פלטתי אחרי עוד מסירה לא מוצלחת של הטאלנטים שלו, שמקבלים את מרב ומיטב כספו העונה?

ניר קידר

איך נעשתה בית"ר לקריפטונייט של שחקני הכדורגל באשר הם? איך קרה ששחקנים ששנים חלמתי על ההזדמנות לראות אותם בצהוב-שחור, דוגמת  מושיקו לוגסי וסינטאיהו סלליך - שאוטוטו עוזב ומשאיר אחריו שני שערים וכמות גדולה מדי של משחקים לא ברורים - נראים כל כך חלש כשזה סוף סוף מתגשם? איך הקבוצה שהיתה חלומו של כל שחקן, קבוצה שבה קריירות מתרוממות, הפכה לאחת שבה קריירות נקברות? איך זה שלמרות ההשקעה, הזרים שמגיעים לבית"ר כל כך בינוניים? האם יכול להיות שזה קשור לעובדה שטביב לא מצא זמן להגיע לארץ, ולו רק למשחק שהכי חשוב בעיני הקהל, ואולי גם בעיניו?

2. כל הניסיונות לנפק הסברים מקצועיים מחוכמים על אודות המפלה בנתניה עלו בתוהו. תכלס, זה די פשוט: בית"ר באה להסתגר ולחלץ תיקו, הפועל כבשה שער מהיר – והמשחק נגמר. ההפסד עצמו, חייבים להודות, די מתקבל על הדעת. גם בתקופות הקשות של הפועל, היה להם לפחות על מה לבנות, היו לה את השחקנים שמסוגלים לספק את המעט בשביל הניצחון: ורמוט, עבדורחימי וכמובן דמארי.

מן העבר השני, אין בהרכב של בית"ר מניה בטוחה אחת, מישהו שאפשר לסמוך עליו גם במשחקים חלשים. אין. לבית"ר אין התקפה אמיתית שמסוגלת לכבוש שער שוויון; יש שחקנים שנמצאים גיאוגרפית בחלק הקדמי, אבל הם לא ממש יודעים מה לעשות שם. מבין שמונת השחקנים שהבקיעו השנה, שניים כבר אינם עמנו. הסגל הקיים הבקיע 12 שערים בלבד: איציק כהן עם ארבעה, ג'ונס עם שניים, ברוכיאן וצחי אליחן עם שער בודד. עם זה צריך לעלות למלחמה הכי קריטית של העונה. המלחמה על ההישרדות בליגה. 

בקיצור, בית"ר נואשת למעט שאר רוח. לדמות שתיקח את השחקנים על המגרש ותוציא מהם את האחוז ה-101. גם בעונות הכי חלשות של בית"ר, היו בקבוצה שחקנים חזקים, מנהיגים, שהובילו חבורה בוסרית והצליחו לשמור את הראש של המועדון מעל המים. קשה למצוא מישהו שמסוגל למשוך את הקבוצה הזאת למעלה מהבוץ שהיא מתבוססת בו. יתרה מזאת, לכל יריבותיה של בית"ר לתחתית יש שחקנים מנוסים, חזקים, שמסוגלים להוציא נקודות מן הסלע. השחקנים שעומדים לרשותו של רוני לוי לא יכולים להרשות לעצמם להסתבך במאבקי תחתית.

ניר קידר

3. חולשת המועדון בטווח הארוך מדאיגה אותי יותר. הציטוטים של טביב מתוך ההקלטות של היו"ר לשעבר איציק קורנפיין, לפיהם "יש לו דרך מילוט", והוא מסוגל "למכור כמה שחקנים" וללכת, ממחישים את שבריריות העתיד. טביב לא מראה שום סימנים להשתקעות במועדון. גם השחקנים שהביא, רובם מושאלים, לא יישארו בסוף השנה. חלקם כבר שוחררו או בדרכם החוצה. עד כמה שהעונה הזאת הולכת והופכת לסיוט, קשה עוד יותר לנסות ולנחש מה יהיה בשנים הבאות.

ובסוף, מגיעה שוב האלימות ומרימה את ראשה. אין טעם להעמיד פנים, היא היתה תמיד בקרב הקהל הבית"רי, אלא שאם פעם, אפילו לא מזמן, היתה ההנהלה נעמדת מול היציעים, הרי שעתה הבעלים מגיב בשתיקה רועמת. טביב ואנשיו, שידעו מהר מאוד להגיב על ההקלטות של קורנפיין, עדיין לא אמרו מלה על התקריות האלימות בקרב האוהדים – מהשחתת האוטובוס של מכבי ת"א עד לתקיפת האוהדת מחוץ לאיצטדיון בנתניה ביום ראשון. האם טביב באמת חושב שזה יכול לעבור בשתיקה? איך הוא רואה כעת את הברית עם "האנשים הטובים" מלה פמיליה? האם הוא מבין, סוף סוף, שיש אנשים שאי אפשר לעשות עמם עסקים?

זו תקופה קשה מקצועית, אבל היא מעידה, כמו תמיד, על דברים שחורגים הרבה מגבולות הדשא. אובדן הזהות, אובדן הקשר עם הציבור, והשתלטות החוליגניזם גורמים בסופו של דבר לקריסה על המגרש. כל עוד לא יוגדר עתיד אחר למועדון, אין שום סיבה שתוצאות המשחקים ישתנו.

יאללה בית"ר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#