בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג השחור

אני, עצמי ובית"ר

יום שתחילתו בדיאלוג, המשכו בתקווה גדולה, וסופו, כרגיל העונה, באכזבה. הקבוצה המאיימת שגדלנו עליה לא גרה כאן יותר

2תגובות

(פנים, בית, שעתיים לפני המשחק)

אני: אז מה, מפסידים היום, הא?

עצמי: בטוח. למכבי אין הגנה, לנו אין התקפה. להם יש פריצה, לנו יש רבע ברוכיאן וחצי איציק כהן במקרה הטוב.

אני: או בריאן ג'ונס.

עצמי: כולנו בריאן ג'ונס. דאווין של שחקנים, בלי הרבה כיסוי. יודעים לרוץ מעולה, אבל בלי הכדור. מחזיקים אותו חצי דקה ומאבדים. אללה ירחמו, רק שלא יגיע הערב.

(הפסקת הדחקה)

(כעבור רבע שעה)

אני: אז כמה ייגמר?

עצמי: מה ייגמר?

אני: המשחק.

שרון בוקוב

עצמי: איזה משחק? עזוב אותך, תן לשקוע בדברים אחרים.

אני: אבל יש משחק, אתה יודע.

עצמי: נו, ו...?

אני: זה משחק, זה בית"ר, אתה לא אמור להתלהב כמו פעם?

עצמי: לא אמרנו שאנחנו מפסיקים את הרומן הזה עם בית"ר? הרי טוב זה אף פעם לא עשה לי ולך, אתה יודע את זה. רק כאבים ושיברון לב ואכזבות כל השנים. תתבגר, העולם זז, משתנה. גם אתה.

אני: ומה עם הטוב שהיה? האליפויות, הגביעים, הניצחון הזה בחיפה, זוכר אותו?

עצמי: איך גולן דרעי מכניס כדור לויקטור פאצ'ה.

אני: שזורק את המגן ורץ קדימה...

עצמי: בום!

אני: יא אללה. נו, לא כיף? לא גורם לך לרצות לחזור?

עצמי: עזוב אותך, היום? אלה מכבי, אתה יודע, ואנחנו בינוניים.

אני: ואז מה היינו? לא בינוניים? ומכבי חיפה לא היתה כמו מכבי של היום? אולי אפילו יותר טובה?

עצמי: עזוב את הפנטזיות. מפסידים היום וגמרנו.

אני: 4-0, הא.

עצמי: בדוק. עכשיו שקט ותן להדחיק.

(הפסקת הדחקה)

שרון בוקוב

ככה הסתובבתי כל היום הזה. צד אחד בתוכי רוצה לחלום, להאמין, לעוף, נזכר במשחקי העבר – בפעמים שבהם בית"ר הגדולה, החזקה, הכובשת, היצירתית, הסקסית, נתנה בראש למכביסטים המתנשאים, הציתה את הדמיון, שבתה את הלב וגרמה לי להסתובב מהופנט בלילות, מחזיר שוב ושוב את הוידאו לאחור, צופה בהתלהבות בקבוצה שלי.

וצד אחר מכיר במציאות: באחת מקבוצות ההתקפה החלשות בליגה, שלא מסוגלת לייצר גול גם מול שער ריק, שכל ההרכב שלה הבקיע פחות מראדה פריצה אחד ממכבי תל אביב. אז למכבי לא היתה הגנה, אבל לנו – מה יש לנו? הגנה יציבה וזהו. שום דבר מבית"ר התוססת, שום דבר מהקבוצה שבה התאהבתי.

ואז הגיע המשחק. ובית"ר, כמו בית"ר, הוציאה מעצמה 120%, כי משחקים כאלה מעוררים ומאתגרים אותה, מדליקים את האוהדים: המשחקים נגד מכבי חיפה, הפועל ומכבי תל אביב. אולי גם מול סכנין (נראה איך היא תבוא בשבוע הבא). המשחקים האלה, עם הבאזז שהם מייצרים, עם השיחה שהם גורמים, גורמים לשחקנים להתלהב, לשדרג את היכולת ולהביא עימם אנרגיות חדשות (מי יודע, אולי השחרים והגולדהארים יתרשמו מהטאלנטים וירכשו אותם – כפי שעשו במקר של עידן ורד, דן איינבינדר, ברק יצחקי ועוד רשימה ארוכה של שחקנים שנלכדו בזרועות התמנונים הישראלים). לכן בית"ר היתה כל כך טובה – קשה להגיד טובה על קבוצה שהפסידה, "סבירה" הוא כנראה ביטוי הולם יותר.

הבעיה היא לא המשחקים מול הגדולות. אם כל השנה היינו משחקים מול הגדולות, כנראה שמצבנו היה טוב בהרבה. הבעיה היא בנקודות שהפסדנו במשחקים חסרי התהילה, נטולי הזוהר, ללא כתבות הצבע שלפני ואחרי. המשחקים מול עכו, רעננה ורמת השרון – קבוצות אפרוריות, אבל כאלה שאתה חייב לנצח כדי להתקדם. אם בית"ר ירושלים רוצה לבדל את עצמה מהתחתית (והם הרי חלמו, אחרי שחיברו איזה ניצחון וחצי, על פלייאוף עליון), היא חייבת לעבור את המשוכות האלה. בטח בבית, באצטדיון שפעם עוד נחשב למבצר.

ואחרי כל ההסבר המלומד, זה היה כואב, בעיקר כי זה היה כל כך קרוב, כי עם חלוץ טיפה מרוכז ועם שחקני קישור טיפה יותר – איך נקרא לזה בשפה עדינה? חדים מחשבתית - היינו יוצאים עם משהו מהמשחק הזה. אפילו נקודה. זה לא יעלה אותנו לפלייאוף העליון, זה לא ישלח אותנו לאירופה, על אליפות כבר בכלל לא מדברים – אבל לפחות יספק איזשהו סטייטמנט. שאנחנו עדיין בית"ר, שאת הקבוצה הזאת לא עוברים בכזו קלות.

שרון בוקוב

אבל זו השורה התחתונה, והיא כואבת כמו שהיא נשמעת: מכבי תל אביב שיחקה את המשחק הכי פחות טוב שראיתי ממנה השנה. ועדיין ניצחה. בלי להרגיש מאוימת. בלי שחואן פאבלו באמת היה צריך להזיע, וזה אולי הדבר שהכי מבאס אותי - שבית"ר הגאה נעלמה. שהחליפה אותה סתם עוד קבוצה בליגת העל, אחת שמכבי יכולה לסמן עליה "וי" ולהמשיך הלאה. בניוטרל היא לקחה את זה. אפילו בלי להתרגש יותר מדי.

אז יש הרבה דברים שרוני לוי (במידה ויישאר, ולא ייחטף גם הוא ע"י תמנון כזה או אחר) צריך לעשות בבית"ר: להביא לה חלוץ בעל שיעור קומה, לבנות משחק התקפי טוב, לייצר קבוצה שכיף לראות. אבל מעל הכל? הוא צריך להחזיר את בית"ר להיות קבוצה מאיימת וחזקה. את זה משיגים בדרך הארוכה, הקשה והסיזיפית למעלה.

בשבוע הבא בני סכנין מגיעה לטדי. שוב הקרנבל הלאומני ירים את ראשו, שוב הפרובוקטורים מכאן ומשם ימצאו תירוץ כדי לחזור ולקפוץ. שוב נראה את אחמד טיבי מתלהם ואת מיכאל בן-ארי נוהם. אולי גם מירי רגב תקפוץ, ועוד כמה טרמפיסטים יעשו את היומית שלהם על חשבון המשחק הגם ככה לוהט הזה. שוב הכדורגל יהיה מבאס, חסר חיוניות ומשעמם. כמו תמיד בפרטצ'יה שלנו - הרבה בלגן, מעט כדורגל.

בינתיים עוד עונה נגמרת בפלייאוף התחתון. שוב נתור בין רעננה לעכו, נצפה בעניין בקרבות התחתית המתלהטים ונקווה – מאוד – שלא ליפול, חלילה, אל הקלחת הזו. ומפתח קטן בלב, עם מנורה חרוטה עליו, על בית"ר הישנה שנעלמה, ואולי, רק אולי, תחזור מתישהו.

יאללה נורדיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#