בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג השחור

ברוכים הבאים למופע של ערוץ הספורט ואלי טביב

בעולם מתוקן, התקשורת היתה תומכת בשחקנים שנאבקים על פרנסתם. בארץ, תוכניות הספורט התייצבו לצד החזק, העשיר ומלין השכר

5תגובות

טביב. בניגוד לדיבורי הרהב שלו בראשית הדרך על "בנייה לטווח ארוך", ושהוא "יישאר לשנים ארוכות", "המשיח התימני" מוכיח יום אחרי יום שבית"ר היא בסך הכל, בפרפראזה על אנשים גדולים בהרבה ממנו, עוד יום בהיסטוריה הארוכה של אלי טביב. כפי שאמר באותה התבטאות מוקלטת לאיציק קורנפיין, יש לו "דרך מילוט מבית"ר... אני מוכר כמה שחקנים, נכנס כסף, אני לוקח וסוגר הכל". מה שבית"ר של טביב דחתה בבוז בטענה שמדובר בהכפשה שמקורה בסכסוך הכספי בין הצדדים, מתברר היום כאמת: טביב מגשש את דרכו החוצה.

הוא מסתכסך עם הדמויות הבולטות בבית"ר, מרחיק ממנו את הקהל הטוב ואת אנשי המקצוע הראויים, ועכשיו הוא כבר מחפש "שותף". בקיצור, הכל מוכן לאקזיט, לרגע שבו ימכור אחד – או יותר – מנכסי המועדון, וייעלם בדרך לתחנה הבאה. כל מה שטביב רוצה הוא לשרוד. זה האתוס שלו; לא לפתח, לא לבנות משהו שיישאר אחריו - רק לנצל ולזרוק, אם להיות מעט בוטה. הפמיליות? במקום להבין את התהליכים האלה, במקום להבין שטביב חוזר אחד לאחד על הטעויות של ארקדי גיידמק - זריקת הסמלים והחבירה לקיצונים - הם נוהים אחריו. מה לא עושים בשביל האיש שנתן להם את מה שחלמו עליו כל השנים – דריסת רגל במועדון?

הרומן המלבלב הזה, בין בעלים אופורטוניסט לאוהדים קיצוניים, הוא השילוב שיחריב את בית"ר. גם המינוי המסתמן של מנחם קורצקי הוא חלק מהדפוס המוכר של טביב: הוא לא מעוניין בדמות מופת, במאמן דומיננטי עם רזומה שיכול להרים את המועדון לגבהים חדשים, אלא במישהו שיהיה קל לשלוט בו כדי שבפעם הבאה שהשחקנים ירצו "למרוד" יהיה מי שידאג "להבהיר להם את מקומם". במלים אחרות, מישהו שיוכל לשתף אתו פעולה ולזרוק את "השחקנים הסוררים" ליציע במידת הצורך. אלה דברי ימי טביב. זו רוח התקופה. וזה מה שנקבל גם בשנים הבאות.

נמרוד גליקמן

שלא יהיה לכם ספק: הלנת שכר היא עבירה על חוקי העבודה. תשלום בזמן אינה פריבילגיה, אלא חובתו של טביב כמעסיק. השחקנים עשו את הדבר היחיד שהיו יכולים לעשות – להילחם על הפרנסה שלהם. יש נטייה, גם בקרב הפמיליות, לזלזל בעובדה הזאת, שכן אם כדורגלנים ממילא מרוויחים המון כסף, אז מה זה כבר משנה אם דוחים להם משכורת. ובכן, זה משנה, וזה לא קשור לרמת השכר, או לכמות הנקודות שהם צוברים על המגרש. זה קשור לדבר הבסיסי ביותר – לקבל את מה שמגיע לך לפי חוזה שנחתם בין הצדדים. אם אלי טביב לא רוצה לשלם, שיחשוב על זה בתחילת העונה ולא יביא את השחקנים האלה. אם הוא מתחייב למשהו, עליו לעמוד בו. לא תמיד הוא יוכל לבנות על הכנסות ספקולטיביות מגורמים אחרים. כמו גיידמק, גם טביב צריך לקבל החלטה במה הוא מעוניין: להשקיע בבית"ר ירושלים ולבנות את המועדון, או לדאוג לעצמו וללכת בזמן.

קרנפים. טביב לא היה הדבר שהכי הכעיס אותי השבוע. לא כמו תקשורת הספורט הישראלית – ובמרכזה ערוץ הספורט – שהתגייסה באופן חד משמעי לטובת מלין השכר.

זה התחיל ביום חמישי בתוכנית הדגל "יציע העיתונות", כאשר שלושה "פרשנים" מבוססים – ועוד שני עיתונאים, שניסו לעמוד בפרץ ללא הצלחה - מצאו לעצמם אויב חדש: אבירם ברוכיאן. בוני גינצבורג, פיני גרשון ואלי אוחנה (כמה כואב) התנפלו על השחקנים, הצדיקו את הלנת שכרם, ותקפו אותם בחריפות. מלבד כמה גמגומים לא צחייבים, טביב יצא מזה חלק. כנראה שכבר אז ידעו שם שיגיע בעצמו לאולפן בשבת, ולא רצו לתקוף את מי שאמור לספק להם את מנת הרייטינג השבועית. ברוכיאן, אמר גינצבורג בצדקנות האופיינית, צריך "לזכור איפה הוא היה". כלומר, לסתום את הפה ולהגיד תודה שבכלל משלמים לו משכורת. רני רהב גאה בממשיכי דרכו – תשתקו ותגידו תודה. אצל רהב זה מכוון לטייקונים, ב"יציע" לבעלי הקבוצות. ממש אייטם אחד לפני, הגן אוחנה על ההחלטה להעלות את מחירי הכרטיסים, וגינצבורג הגן על יואב כץ שהדיח את קאלה דרשלר מהסגל בגלל סכסוך כספי. הבעלים צודקים, כל היתר טועים. הקלישאה השחוקה "בעל המאה הוא בעל הדעה" הפכה ללחם החוק של תוכנית הספורט המובילה בישראל.

צילום מסך

אחר כך, בשתי תוכניות המלל האחרות של הערוץ – "מאיר ורוני" ביום שישי, ו"שבת ביציע" בשבת – התנפלו מיטב כוכבי הערוץ על דן רומן ואוהד כהן בצרחות אימים, שטפו אותם בשאלות נוקבות וחריפות, והשתמשו בארסיות במילה כמו "פופוליזם" (כאילו שטביב הוא לא פופוליסט), והכל בגלל שהעזו "למרוד".  השיא הגיע בראיון עם טביב עצמו.

כאשר עסקינן בבעלים שהורשע בפלילים, אחד שברח משתי קבוצות ומסמן לו קבוצה שלישית לנטוש, מי שמסתכסך עם רוב הקהל לטובת החלק האלים של אוהדי קבוצתו –  כל כלי תקשורת נורמלי בעולם היה מחדד את הסכינים. אלא שבמקרה הזה, חבורת הפרשנים האמיצה נאלמה דום. שלמה שרף הגן על חברו הטוב ואבי נמני על שותפו לעסקים (כשבא לו, טביב משלם שכר לאריאל הרוש, מושיקו לוגסי, איציק כהן וברוכיאן, החברים בסוכנות "נים ספורט"). בהתחשב בכך, ברור כי לאיש לא היה את הפנאי לשאול את השאלות הקשות.

מופע הליטופים כלל שורה של הרמות להנחתה מצד הפאנליסטים "הנשכניים" (כולל מגינצבורג, שאל תתפלאו אם יום אחד יהיה מנכ"ל של אחת הקבוצות שטביב ינהל בעתיד), תוך הדגשה ברורה ש"השחקנים עשו טעות" וש"טביב צודק". שרף, שלא היה צריך בכלל לשבת בפאנל, הקפיד לזרוק לעברו שאלות קלילות שנועדו לעזור לטביב להציג עצמו באור חיובי. טוב, ככה זה ביציע: שחקנים שטועים נקראים "לעלות למטוס" (במקרה הטוב, את זיטו אוגבונה שרף הרי רצה "לשלוח לאפריקה בכלוב"), מאמנים שטועים הם "בושה וחרפה", שופטים שטועים עוברים לינץ' תקשורתי, אבל בעלים שמלין שכר? חפשו את הביקורת במקום אחר.

בעולם מתוקן, התקשורת היתה תומכת בשחקנים שנאבקים על פרנסתם. בעולם מתוקן, "האוהדים" היו תומכים בשחקנים מול הבעלים שמורח אותם. תקשורת ספורט, כמו כל תקשורת, אמורה להגן על מי שאין לו קול. במקרה הזה, שלוש תכניות ספורט מובילות התייצבו – באופן חד משמעי – לצד החזק והעשיר. עולם הפוך.

שרון בוקוב

נורדיה. קיבלתי הרבה תגובות לפוסט הקודם שלי. רובן מחזקות, חלקן קשות. השבוע האחרון היה עוד הוכחה ניצחת מדוע בית"ר נורדיה חשובה. הגיע הזמן להפסיק לחכות למשיח. להפסיק לחכות שנסיך שיגאל אותנו מייסורינו. אלה הרי דואגים בעיקר לעצמם. בית"ר האמיתית, הטובה, בית"ר שהתאהבנו בה, לא מעניינת אותם. אני בספק אם היא קיימת יותר.

אז לוקחים אחריות. בונים משהו חדש – בלי אלימות, בלי גזענות, בלי שחיתות, בלי קומבינות. קבוצה שבאה מאהבה, מוצר שקצת אבד בזמן האחרון, בתוך הטירוף הזה.

והאהבה תנצח.

יאללה נורדיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#