בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא יכול להיות שהעונה נגמרה, נכון?

חלק יקחו עמם הביתה את ההשפלה, את ההופעה החלשה של קטן, ראיוס וניהול המשחק השערורייתי של בנאדו. אני? פשוט את הסוף

22תגובות

אני חושב שהכי קשה היה השער השני. זאת אומרת, מכל הערב הזה, מבליל הפעולות המחורבנות של אנדלובו ואבוחצירא, השיטוטים חסרי התוחלת של יניב קטן והחור השחור שהיה רובן ראיוס, וגם ניהול המשחק של אריק בנאדו, שאפשר להצמיד לו את הביטוי שערורייתי, מהעובדה שאיזשהו מאמן הצליח לגרום לברק יצחקי לרדת אחורה ולשחק בטירוף כאילו הוא קלארנס פאקינג סיידורף, וגם הפשטות הגאונית של ראדה פריצה (אגב – כזה חלוץ אני רוצה למכבי), אז מכל אלה - מה שנראה לי שאזכור מהערב הזה זה השער השני.

אני לא חושב שזה משותף לכל אוהדי מכבי אתמול, אני מניח שרובם יקחו את ההשפלה הביתה, חלק יקחו קצת עצבים על משומר וחלק את זה שהם הלכו הביתה עשר דקות לפני הזמן, אבל לי יעבור בראש השער השני, בגלל שהוא מדגים בעיני את ההבדל בין שתי הקבוצות אתמול – החל מלא לתת לכדור לצאת החוצה, ועד למסירה לערן זהבי, שרץ על האגף ומוסר לפריצה שמקפיץ.

שתי מסירות לאורך כל המגרש, מתפרצת קטלנית, שער נפלא. ומה שהכי כואב, זה שלמתפרצות האלה אני הכי מתגעגע במכבי שלי. אני חושב שצמד המילים מתפרצת קטלנית צריך להיות צמוד לצמד המילים מכבי חיפה, באופן תמידי. ואז מישהו מאכיל אותך עם אחת כזו, בבית שלך, וזה לא מרגיש הכי טוב.

שרון בוקוב

וזהו, בעצם. אחר כך זה מרגיש בעיקר קהה. מסביב אוהדים קמים ומקללים את הצהובים כחולים שצוהלים ביציע, מאחלים להם איחולים שמתאימים ליום כזה, ואתה נהיה קר, חושב על המשחק בסכנין ביום שבת כי אין לך משהו אחר מנחם יותר לחשוב עליו ביום כזה, ואתה יודע שבדרך לתל אביב אתה תסע ליד המן מכוניות שצעיפים צהובים כחולים משתרבבים מהחלונות שלהן, ונזכר כמה שאתה אוהב לשים צעיף בחלון ולשמוע את רעש הטיפוף שלו בדרך הארוכה, ובמקום זה אתה רק מגביר את הרדיו כדי לנסות ולשקוע במשהו אחר.

ובבית שלך, האמיתי, זה עם הכלבה והאישה שאתה אוהב, אתה לא תיכנס לאף אתר, לא תראה את השערים, תנסה לתת לזיכרון שלך מהמשחק להישאר כמו שהוא היה במגרש – בלי לחטט בפצע, בלי לבחוש בו מחשש שיפתח מחדש, שילוב של הזיכרון שלך והטלוויזיה והפרשנים שיודעים מה בדיוק צריך לעשות וכל מה שמסביב.

אתה רק תכתוב על זה, תכתוב ותשכח ותכתוב עד שזה יעבור.

ותנסה לא להאמין שהעונה נגמרה.

כי זה לא יכול להיות שהעונה נגמרה, נכון?
 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#