בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרבי של חיפה אדום. וזה כואב. וזהו

ולא לראות תקציר, ולא להתעצבן, ולא לנתח מי היה אשם, ולמה גולסה לא יודע מה הוא עושה, ולמה בנאדו, ולמה בנאדו! ודי. פשוט די

7תגובות

התמונה שנחרתת לך בראש בסוף הדרבי היא של שחקני מכבי חיפה נכנסים לחדר ההלבשה, כשכל הקהל ביציע 9 בסיבוב מטיח בהם את כל מורסות הגועל שעלו במשחק, יחד עם חפצים מכל הבא ליד. והשחקנים יורדים לחדר ההלבשה חפויי ראש, מקבלים את הדין. חלקם מסתכלים ימינה, לגוש האדום והצוהל, ומחזירים את המבט למטה, לרצפה, מקווים אולי שאיזה חפץ יפגע בהם ויסיט את תשומת הלב מהמציאות, זו שבה הירוקים הפסידו בדרבי.

הטור המקורי היה צריך להיות המלה "ביזיון" כתובה 500 פעם, שחור על גבי לבן. הכותרת, אותה הייתי מבקש באופן חד פעמי מהעורך, תוכננה להיות "אז מה חשבת על הדרבי, הא עופר פרוסנר?" והתמונה היתה זו שתיארתי למעלה, בהנחה שצלם כלשהו אכן צילם אותה, והיא לא נחרתה רק בעיניים הכלות שלי, שמסתכלות ורואות וקולטות, אבל לא מאמינות.

בהתחלה אתה שותק. הולך לרכבת, מקשיב לאנשים מדברים על מי היה הכי גרוע במגרש, הליכה מהירה, רוצה לקנות את הכרטיס, שהרכבת תגיע ואז להיתקע בספסל עם אוזניות ו"ברלין" של לו ריד זיכרונו לברכה ולשמוע את כולו מהתחלה עד הסוף עד הרגע שאתה נכנס לבית בתל אביב ולא לפתוח "חדשות הספורט" ולא לראות תקציר ולא לראות את הגול שחטפת לעולם אף פעם כדי לא לזכור יותר מדי ולא להתעצבן ולהתחיל לנתח מי היה זה שאשם בסגירה האלכסונית ולמה גולסה לא יודע מה הוא עושה על המגרש ואיך זה שלא מבקיעים שערים וחלוצים נכנסים לנבדל ולמה בנאדו ולמה בנאדו ואז אתה תופס את עצמך ואומר די!

די!

די.

כי זה לא קשור לכדורגל, אתה מבין? הפעם, בניגוד למבוכה בסרט הטורקי שהיה ביום חמישי ביוון, אין שום קשר לכדורגל. ואתה לא רוצה שזה יהיה על כדורגל. אתה רוצה לבטל לשחקנים את היום החופשי, לקחת אותם לריצה במסלול של המטרונית ואחר כך גם במרכז הכרמל, ושכל האוהדים של מכבי יעמדו בצדי הדרך, ויספרו להם מה הם חושבים עליהם. כי רק ככה אדע שהם מבינים את מה שאני מרגיש עכשיו, את הוויה דולורוזה הזו שאני צריך לעבור אחרי הפסד בדרבי. לראות חיוכים של אוהדים אדומים, לדעת שלא משנה מה, עד הדרבי הבא, חיפה אדומה. זה בכלל אומר להם משהו?

ואתה נכנס עוד קצת לתוך עצמך, מנסה להוציא משהו קוהרנטי בקשר למשחק, ואין לך. גם את הטקסט הזה אתה שופך בפעם אחת, יודע שבניגוד לכל חוק כתיבה שאי פעם היה אכפת לך לגביו, לגבי עצמך, אתה לא תקרא אותו שוב פעם לפני שתשלח, פשוט כי לפעמים צריך להוציא מהלב, ולא מהראש.

ואין כאן כלום מהראש, אתם מבינים? כלום. הדרבי של חיפה אדום. וזה כואב. וזהו. ושילך העולם הזה להזדיין בכלל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#