בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמלה היא מה שמכבי חיפה באמת צריכה

אוהדים ושחקנים הם קודם כל בני אדם. שער הניצחון של תמיר כהן גרם לחלק מאוהדי מכבי חיפה להשאיר את האנושיות בצד

4תגובות

את סוף השבוע האחרון פלוס יומיים ביליתי בחו"ל, שם צפיתי בכדורגל לרגל יום הולדתי, והאמת שההפסד של מכבי עבר לי ליד הראש. ככה זה לפעמים בחופש, אתה נותן לעצמך הנחות. אבל אז שמעתי על זה שתמיר כהן הבקיע לנו וקראתי את יוסיפוביץ' על מיעוט אוהדי מכבי שהתעמת עמו, וששתי המילים שהכי קשורות למועדון בזמן שלא הייתי היו גועל נפש, בלגאן עם האוהדים מיציע ג' ועם שחקני עבר והווה, וניסיתי לחשוב איך אני בכלל מתייחס לזה כאן, כי באמת שזה קצת קשה - בכל זאת לא הייתי כאן. וביציע ג' אני לא יושב כבר שנים - עשיתי את הזמן שלי שם, וסיימתי - וגם לא תמיד יש לי דיעה לגבי מי צודק בכל דבר, אפילו שאמורה להיות לי אחת. כי לא תמיד אתה יודע, ולמהר להגיד משהו רק כדי להגיד, זה קצת מטומטם בעיני.

אבל, אני כן רוצה להתייחס לתמיר כהן, ואולי דרך זה להגיע לאיזו נקודה שלדעתי כן חשובה - משהו שאולי שכחנו בדרך כשהפכנו להיות מי שאנחנו בשבוע האחרון. את הטקסט הזה עליו כתבתי ב-26/6, יותר מארבעה חודשים לפני שהוא הבקיע נגדנו, ואני עדיין עומד מאחורי רובו. הנקודה העיקרית שרציתי להעביר בו, היא שמה שחסר לנו לפעמים, זו חמלה.

אוהדים ושחקני כדורגל (וגם מנהלי קבוצות ואפילו עיתונאים) הם קודם כל בני אדם. ואנחנו באים לכל דבר שאנחנו עושים עם מלוא כובד הניסיון האנושי שצברנו בשנות החיים שלנו, וזה מגיע עוד לפני אותה אג'נדה (אוהד או שחקן לדוגמא). אבל מה קורה כשאנחנו שוכחים שמאחורי התמונה הזו של שחקן כדורגל ישנו איש עם רגשות? או שמאחורי אותו אוהד כדורגל יש בן אדם שלא מבין למה מענישים אותו בגלל משהו שלא הוא עשה?

ניר קידר

משחק הכדורגל שראיתי בסוף השבוע היה הדרבי של בלגרד - פרטיזן והכוכב האדום. אני לא יודע אם אתם מכירים, אבל קחו שתי דקות לראות את מה שהלך שם. אתם יכולים לראות את הדבר הזה ולהגיד לעצמכם 'וואו, אני בחיים לא אסע לבלגרד, הם כולם משוגעים שם ממש'. אבל הם לא, והאמת היא שמדובר באחת הערים היותר נעימות שהייתי בהן בחיי, אבל כשזה מגיע לכדורגל הם פשוט עושים את כל הבלגאן הזה. ובסוף המשחק אוהדי הכוכב האדום מחאו כפיים לאלה של פרטיזן. והיריבות שם היא יותר גדולה מכל יריבות שיש בישראל, אני מבטיח לכם.

תראו, מכבי תפסיד עוד משחקים ותנצח עוד משחקים, תהיה טובה יותר או פחות, ויהיו בה שחקנים שנאהב יותר או נאהב פחות.גם סיפורים עם אוהדים תמיד יהיו, ובלגאנים כאלה ואחרים וסיפורים עצובים ווויכוחים על דמותו של המועדון. אבל מה שאסור לנו לשכוח אף פעם הוא שאנחנו צריכים חמלה.

בטח התגובות יהיו כאן שאני איזה צדקן יפה נפש ועלוב, אבל לא אכפת לי. להיות אוהד של קבוצת כדורגל לא אומר שאתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה "בשם האהדה" שלך. מן העבר השני, אי אפשר להצדיק ענישה קולקטיבית לאוהדים כי הם "אוהדים" - זה כמו שארבע מכוניות לפני יחצו קו הפרדה ובתגובה יסגרו את הכביש ויחרימו לי את האוטו. אבל בכדורגל זה נראה למישהו הגיוני.

וזהו. מה כבר יש להגיד? על כדורגל בטח אי אפשר לדבר (לא ראיתי את המשחק גם, כאמור), ומול פאוק אנחנו חייבים ניצחון כדי להשאיר את העונה האירופית שלנו בחיים - אז בואו נקווה שננצח. נתראה חדים יותר בשבוע הבא.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#