בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הירוק

מי ידאג לאוהדי הכדורגל בישראל?

שוטר מבקש ממך להתלוות אליו. הוא טוען שזרקת פרי, אתה מבקש לראות את הווידאו, הוא מחזיר אותך ליציע. ככה זה כשדמך מותר

6תגובות

1. בואו נסכם את המשחק מול בני יהודה רגע: יאדה יאדה יאדה שלוש נקודות.

2. אני משתדל, ברמת האפשר, להגיע למגרש כל שבוע כדי לראות את מכבי - בית וחוץ. לעתים מזדמנות אני יושב ביציע העיתונאים, ולפעמים אני יושב ביציעים הרגילים עם חברים. כשאני יושב ביציע הרגיל, אני מרשה לעצמי להתנהג כמו אוהד רגיל. מה זה אוהד רגיל? לצעוק, להתעצבן, לצחוק, לקלל, לצעוק בוז ולהסביר לאנשים שמציעים לי גרעינים שאני לא יודע לפצח. אבל באמת, בדומה ל-99 אחוז מהאוהדים האחרים, אני בא כדי לראות משחק ולעודד.

לכן, כשניגש אליי המאבטח במהלך המשחק נגד בני יהודה וביקש ממני להתלוות אליו, הייתי מופתע. כי באמת לא חשבתי שהרגע הזה אי פעם יגיע. הוא לא הסכים לי להגיד מה עשיתי, והסביר לי אחר כך שאסור לו מפנישהוא לא קצין משטרה. לא הופעלה אלימות פיזית, והוא אפילו חיכה איתי כמה שניות כדי שאוכל לראות את רובן ראיוס מבקיע את הפנדל שלו, לבקשתי.

התחושה הזו. שכל היציע קולט אותך יורד במדרגות עם מאבטח, והאנשים שואלים, במיוחד במשחק כל כך משעמם, "מה הוא עשה?" וכל אחד משיב משהו אחר. ניסיתי לדמיין את ההרגשה לו הייתי אבא שצריך להשאיר את הילד הקטן שלו שם, או אם נניח אנשים שאני מכיר היו ביציע כאלה שעובדים אתי ואחר כך היו מסתכלים עלי קצת אחרת במשרד. כמה לא נעים זה? מאוד לא נעים.

ניר קידר

לקחו אותי לשער המשתתפים. הציגו בפני פרי גדול וצהוב. אני עדיין לא בטוח איזה פרי זה היה. הסתכלתי על הפרי, הפרי הסתכל עלי. המאבטח שהחזיק בו נתן בי מבט קשוח וסיפר לי שהוא תפס אותי זורק את הפרי. "ויש לי גם וידאו".

אתם אולי במתח עכשיו, אז אני אספר לכם שמיד שלפתי תעודת עיתונאי של ההתאחדות לכדורגל וביקשתי בנימוס לראות את הווידאו. הנימה השתנתה - והשוטר האחראי הורה למאבטחים שיחזירו אותי ליציע, שם שאלו אותי כולם מה עשיתי שלקחו אותי. את הווידאו בכיכובי ובכיכובו של הפרי, מיותר לציין, לא ראיתי מעולם, וחבל. לפחות היתה נותרת לי מזכרת ממשחק משעמם להפליא.

המקרה המוזר הזה, מסתבר, לא כל כך מוזר. ואפילו לא מיוחד לי. חבר שיתף את המקרה הזה מסטטוס הפייסבוק שלי, וקיבל שתי תגובות שמתארות את אותו דפוס התנהגות, פעם אחת בבלומפילד ופעם אחת בווסרמיל. להם לא היתה תעודת עיתונאי. 

3. צריך לקרות משהו באמת רציני כדי לגרום לי להפסיק ללכת למשחקים. מדובר באחד הדברים האהובים עלי בעולם כולו - אני אוהב ללכת למגרש. בעיקר משחקים של הקבוצה שלי, אבל גם ליגות נמוכות ומשחקים בחו"ל. בכלל, יש משהו נורא כיפי בללכת לאירוע ספורט. אז אני לא דוגמה טובה למה שאני הולך לכתוב עכשיו - אבל מקרים מהסוג הזה עלולים למנוע מאנשים להגיע למגרשים.

ומקרים כאלה קורים בגלל שהיחס לאוהדי כדורגל בישראל אינו יחס טוב. ואני שם כאן את האוהדים של כל הקבוצות ביחד. מוקדם יותר העונה היה ריב בין שוטרים לאוהדי הפועל תל אביב, וביום שלישי תארח בני סכנין את בית"ר ירושלים, למשחק שמשום מה רצו במשטרת ישראל להזיז מדוחא, למרות שסכנין מארחת שם את בית"ר כל עונה.

איור: עמוס בידרמן

ולמה זה קורה? האם אוהדי הכדורגל בישראל אלימים יותר מפרטים אחרים באוכלוסייה? בשום פנים ואופן לא. יותר מזה, ב-99 אחוז מהמשחקים עומדים השוטרים והמאבטחים בחוסר מעש רוב המשחק, עד כדי כך אין להם סיבה להלין על התנהגות הקהל.

זה קורה כי אין מישהו שידאג לאוהדי הכדורגל בישראל. כי דמם מותר. כי אנשים שכחו שמדובר בקבוצה נורמטיבית של אנשים, שמשלמת במיטב כספה כדי ליהנות מחוויה. ההנאה הזו אולי קולנית יותר, אולי אקטיבית יותר, אבל בטח שלא פחות תרבותית. אין שום הצדקה לקחת ככה בן אדם מהמקום שלו, ואם יש ווידאו כמו שנטען - אפשר להשוות את הצילומים עם אלו היושבים ליד, עם לבוש ואפילו עם מספר שורה. אין צורך לגרור מישהו ככה. זה לא תורם לשום דבר חוץ מלמערכת מתמשכת של חוסר אמן של הקהל באנשים האמונים על הסדר במגרשי הכדורגל. וזה מאוד חבל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#