בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הירוק

כשבנאדו ואני ישבנו על כוס בירה

ופתאום אני, קצת שיכור ומאבד את העכבות שלי, תופס את אריק בכתף ושואל אותו: "תגיד לי בכנות - מה קרה? מה קרה למכבי חיפה?"

13תגובות

הערה: כל קשר בין המציאות לסיפור הזה הוא מקרי בהחלט ונעשה על סמך החלטתו של הקורא.

כשחזר, מצא אריק בנאדו את ביתו נעול. מכיוון שלא רצה להעיר את הילדים ואת האישה בשעה המאוחרת, וגם מכיוון שהיה צריך קצת זמן להרהר, החליט לנצל את הזמן ולשתות כוס בירה צוננת. מכיוון שחנייה אי אפשר למצוא במרכז תל אביב, והברים שבאזור שלו היו כבר סגורים, החליט בינו לבין עצמו להזמין מונית לפלורנטין, גם מתוך מחשבה ש"בטח כולם שם אוהדי הפועל תל אביב, אף אחד לא יטריד אותי, יש להם צרות משל עצמם".

בפלורנטין, החליט בנאדו להיכנס לפאב שנראה לו מצד אחד הכי שקט, שלא יפריעו לו, ומצד שני גם מגניב. הוא נכנס אל הצ'ייסר ברחוב ויטל, הזמין אסטרלה מהחבית, והחליט לשבת בשקט בזמן שאופיר, הברמנית היפה שכמובן לא זיהתה אותו, שטפה כוסות והחליטה על עשרת השירים שיהיו אחר כך.

כמו אריק, גם אני לא רציתי להירדם. גם לראות פוטבול לא היה לי כח. ירדתי עם שוש, הכלבה הנאמנה שלי, לטיול לילי, והחלטתי לשבת לבירה בצ'ייסר. חשבתי שבירה אחת קטנה לא תזיק, אולי אף תעזור לי להירדם אחרי ההפסד המבאס של מכבי.

ניר קידר

התיישבתי על הבר, ואריק הסתכל עלי. העיניים השקועות שלו הציצו מטה, לעבר הכלבה, והוא שאל אותי איך קוראים לו. אמרתי לו שזו היא, ושאלתי אותו אם הוא לא שם לב לרתמה הוורודה עם הלבבות. אריק אמר שהוא לא שם לב כל כך לדברים. כאילו שאין לי מושג. "מה קרה", שאלתי, "יום קשה?". "זה יום רע בעבודה, ואני לוקח ללב", ענה.

אז החלטתי שלא סתם יצא שככה בלילה אריק בנאדו מגיע לפלורנטין כדי לשבת בבר שאני נוהג לפקוד, ורק שנינו (ואופיר ושוש, אבל הן לא אוהבות כדורגל) שם, והחלטתי לשאול אותו את כל השאלות שאני רוצה לשאול.

כבר יצא לי לראיין אנשים, ועם כל שלוק של בירה, חשבתי איך כדאי להתחיל. אולי בתקיפות? "אריק, למה אתה לא משחק 2-4-4 באופן קבוע? אתה לא רואה שה-3-3-4 הזה לא עובד ואתה כל פעם מבזבז סתם חילופים?", אבל פחדתי שתקיפות תגרום לו לרצות שלא לדבר איתי. אולי בעדינות? "שמע, איזה כיף זה גוזלן הזה? בטח מרגש אותך לראות ילד ככה עולה מהנוער", אבל גם עדינות יכולה לגרום לו פתאום לחשוב שאני לא רציני, סתם איזה מעריץ.

אז החלטתי לשאול אותו את מה שמתי בטח היה שואל: "אריק, שמע, אני חייב לשאול אותך - לא מעצבן אותך שכל מיני שחקנים משחקים עם נעליים אדומות וצהובות? למה אתה לא אומר להם לשחק רק בירוק ובשחור?". אריק הסתכל עלי והשלוק שלו נתקע. הוא לא ציפה לזה. הוא לא ידע מה לענות לי, רק הסתכל עלי, לקח שלוק, הניח את הכוס של האסטרלה ופצח בנאום: "תגיד לי, מה אתה אידיוט? אתה מתעסק לי עם נעליים עכשיו? למי אכפת מהנעליים, אתה ראית איך הם משחקים? אין מחויבות, אין להט, תמיד חוטפים גול בסוף המחצית. אתה יודע כמה זה מעצבן? ואתה יודע מה הכי מעצבן? שאני לא יכול לעלות על המגרש ולשחק. אתה יודע כמה זה מתסכל? לפעמים אני משתגע, אני צריך כל כך הרבה אנרגיות כדי לא להתחרפן עליהם ולעשות איזה...".

פה עצרתי אותו, ושאלתי למה בעצם הוא לא מתחרפן עליהם? מותר למאמנים לעשות את זה, לא? אז אריק התחיל לצחוק, והסביר לי שלחלק מהשחקנים האלה אי אפשר להסביר את מה שהוא באמת רוצה להסביר להם: "אתה מבין, מה אני אגיד להם, שזו מכבי חיפה ושהם יתחילו להתנהל כמו שצריך להתנהל במכבי חיפה? אתה יודע, אומרים שפרשתי לא מזמן, אבל בראש שלי אני דור ישן. אני לא מבין לגמרי עד הסוף מה עובר לילדים האלה בראש. תראה, הם יוצאים עם כל מיני דוגמניות סתומות, אני נשוי לאילנה ברקוביץ'. אתה מבין איזה הבדל יש בראש שלנו?"

ניר קידר

עוד כתבות בנושא

הנהנתי, וישבנו בשקט כמה דקות.

ואז, במקום לשאול אותו על אבוחצירא או על הארכת החוזה של תורג'מן, או אולי לברר האם דמארי יגיע ולמה קטן עדיין פותח בהרכב ואפילו לשאול אם הוא חושב שחן עזרא יחזור העונה ולמה עמאשה באמת לא בסגל, פשוט התחלתי לדבר איתו על מכבי של פעם. על זה שבכלבו הלכו וביררו איתו פעם ומצאו שאת השם שלו צריך לכתוב בכלל 'בנדו' ולא 'בנאדו', על ההגבהות של איתן אהרוני ועל ברקוביץ' השחקן לעומת ברקוביץ' הפרשן, ועל גיורא שפיגל, והעונה הראשונה שלו בבית"ר, ועל הקבוצה הדורסנית של פעם, ועל זה שאין יותר תפקיד כזה כמו שהיה לו - בלם קדמי - ועל הזרים שהיו פעם, ואם הוא זוכר מי היה יותר טוב, ווילפרד מוגאיי או סאבה באריץ', וצחקנו.

ופתאום נהיה חמש בבוקר, ואני בבירה השלישית שלי כבר, ושוש ישנה על שטיחון קטן, ואופיר מסתכלת בשעון ומתה שנלך, כי היא גמורה מעייפות אבל זה הצ'ייסר ובצ'ייסר לא מסלקים אנשים, ופתאום אני, קצת שיכור ומאבד את העכבות שלי, תופס את אריק בכתף ושואל אותו: "אריק, תגיד לי בכנות - מה קרה? מה קרה למכבי חיפה?"

ואריק מסתכל עלי ושואל אותי אם אני מתכוון למשחק מול קרית שמונה, לעונה הזו או לעונות האחרונות, או לקהל, או לקבוצה באופן כללי, או למועדון.

ניר קידר

ואני אומר לו - להכל אריק, מה קרה להכל?

ואריק אומר לי - "התבגרת. אתה מפוכח. זה פשוט אחרת. אבל אני אומר לך, כדורגל זה כמו החיים: פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. ועכשיו אני צריך ללכת לישון, צריך להתחיל להתכונן לאשדוד".

הוא קם, שם 400 שקל על השולחן ואומר לאופיר שזה גם עלי וגם עליו וגם לטיפ שלה, שם על עצמו את המעיל האופנתי שלו, וכשהוא פותח את הדלת, הוא מסתובב אחורה ושואל אותי "אתה תבוא נגד אשדוד, נכון?" .

ברור. ברור שאני אבוא נגד אשדוד.

אני עולה הביתה ומתפשט ונכנס למיטה ומנסה להירדם, וככה קצת לפני שאני נרדם, אני מתחיל לכעוס על עצמי - על זה שלא שאלתי אותו את כל השאלות שרציתי לשאול. אבל אז אני נזכר שבשבת יהיה עוד משחק, ואחר כך עוד משחק ועוד משחק, ומתישהוא עוד נשב לבירה ואני אשאל אותו את כל מה שאני רוצה לדעת והוא יכול להגיד לי.

ואז אני נרדם וישן כמו תינוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#