שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר פרוסנר
עופר פרוסנר

1. קצת אחרי השער של אלון תורג'מן בדרבי בשבת, הם התחילו ללכת. הם מכירים את הקבוצה שלהם, הם יודעים מה יש להם ביד, הם אוהבים אותה. אלה שנשארו, התחילו לשיר מספר דקות לסוף. הם לא הסכימו לשמוע, כל אחד בדרכו, את השמחה הירוקה. הפרצופים מבואסים, מבואסים ממש, אבל כאלה שידעו, עמוק בלב, שזה מה שהולך לקרות.

רגע אחד יש לך את זה, רגע אחד אין. במחי שער אחד של תורג'מן, אבל למעשה, כלום. הניצחון הקודם של הפועל חיפה בדרבי נשכח כלא היה. אני אזכור אותו, והם יזכרו, אבל הוא נגמר. את הדרבי הזה ביליתי ביציע 2, בתוך גוש אוהדי הפועל חיפה. זו באמת חוויה, לשבת עם היריב, לשמוע מה הוא חושב, איך הוא מרגיש. בטח במה שאמור להיות הדרבי האחרון בקרית אליעזר.

זה יותר אוסף של רגעים, אתם מבינים. כי איך אפשר לפרוט שמחה? עצב ובאסה וכעסים, זה קל לכתוב. כל פעם הם חדשים, כל פעם יש משהו אחר. אבל שמחה, איך נחדש בכל מה שקשור לשמחה. שמתי את התקציר של הדרבי שוב, כדי לראות את הסיבוב של תורג'מן ולנסות להיזכר איך הרגשתי, איך זה היה ברגע של השער, והחיוך שהתעקל על השפתיים בלי שליטה בכלל, היה כל מה שאני צריך לכתוב, וכל מה שאני צריך לתאר.

במחי שער אחד של תורג'מן, הניצחון הקודם של הפועל בדרבי נשכח כלא היהצילום: עבדאללה שמא

אין כאן קשר לכדורגל, למרות שאפשר להגיד שמכבי שיחקה כדורגל טוב הרבה יותר מהרגיל. אבל זה דרבי, וצריך לנצח אותו לא משנה מה.

ובכל זאת, איך ההרגשה ימים ספורים אחרי? אני יכול להעיד שהכל מרגיש נכון יותר. בעולם, זאת אומרת. קל יותר לקום בבוקר לעבודה, לאוכל יש טעמים הגיוניים יותר, הצבעים בבוקר מדויקים יותר. All is right with the world. וככה זה כשמכבי מנצחת בדרבי, ככה זה כשחיפה ירוקה.

2. בקטנה על הטראש טוק בין אריק בנאדו לשלומי דורה: שימשיך ככה. תנו לנו עוד. ואם אתם לא חיפאים, אז אל תתערבו, אין לכם מושג.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ