הבלוג הירוק

המקום הכי הנמוך של מכבי חיפה יגיע בתל אביב?

מטוואטחה, דרך בנאדו ועד לאיצטדיון חצי ריק. מכבי חיפה הגיעה אתמול לנקודת שפל, רק כדי להגיע בשבוע הבא לבית של האלופה

עופר פרוסנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר פרוסנר

1. אחרי המשחק אני שומע ברדיו את אריק בנאדו מדבר במסיבת העיתונאים על זה שהוא לא יודע מה לעשות עם השחקנים כדי לשפר את המצב. באינטרנט אני קורא שהוא יודע את הסיבות אבל מעדיף לא לפרט אותן.
אחר כך גוסטבו בוקולי אמר שזו הנקודה הנמוכה ביותר העונה.
אחר כך טאלב טוואטחה זרק משהו על האוהדים.
אחר כך לקחתי הפסקה מכל החרא הזה והגעתי הביתה ולא רציתי לדעת כלום יותר.

2. אני אתחיל מטאלב מטוואטחה דווקא. כי זה הכי קל. כמו מה שכתבתי בזמנו בפלטפורמה הזו על רובן ראיוס: לא רוצה שחקן כזה בקבוצה שלי. לפחות במקרה של ראיוס זה היה באמצע משחק, ויכולתי להבין מה קרה שם, גם אם לא להסכים. אבל האם אני יכול למצוא בראש נסיבות מקלות לטוואטחה? איך הוא רץ ככה עם הדבר הזה שהוא מוציא מהאוטו? זה הזכיר לי קצת את הנאום של ירון זריף השבוע. אני כאילו רצה לכתוב כל מיני בדיחות כאלה על "למה הוא לא רץ ככה במגרש", אבל לא בא לי. כי זה כאילו יעדן את זה. ומה לזה ולעידון? למה מגיע לו שיעדנו את מה שהוא עשה? למה הוא צריך לשחק בכלל כדורגל במכבי יותר? המון שאלות.

אגב, כשהשופט שרק למחצית, טוואטחה שכב על הרצפה, נאנק מכאבים. אף אחד מהשחקנים של מכבי לא ניגש לבדוק מה קורה אתו. סתם, חשבתי על זה.

טוואטחה והעימות עם הקהל:


3. איך בוקולי יודע שזו הנקודה הנמוכה ביותר? איך הוא מודד? אגב, אני סומך עליו, יש לו אינטואיציה טובה בדברים האלה, הוא מבין דינמיקה של עונה. אבל עדיין, למה בוקולי אמר את מה שהוא אמר?

זה שבוע שני שאנחנו מקבלים רסיסי אמת נדירים, מהסוג שאנחנו כבר לא רגילים אליו בכדורגל הישראלי. אמת של שיברון לב, של כאב אמיתי. כמו האיש הזה שעובד אתך שאתה שואל אותו "מה שלומך?" ובמקום לקבל את ה"בסדר, תודה" היבש והרגיל, אתה מקבל פתאום איזה "אם אתה כבר שואל, אני ממש מרגיש חרא, ואני הולך לספר לך הכל רק כי התעניינת".

כשהמקצועי חודר לאישי, לפרטי, זה בולט מאוד. בטח כשזה ככה. בוקולי הולך בכל סוף משחק לכיוון יציע הכבוד ולוקח משם את הבן שלו. אני מסתכל עליו תמיד כשהוא עושה את זה, ובעיניים הקונספירטיביות שלי, אני מדמיין שזה כדי להזכיר לו שזה רק כדורגל, לא משנה מה קורה. כי ילדים זה יותר חשוב.

וגם העברית שלו היא לא עברית מולדת. הוא חושב על המלים שהוא אומר, והוא אומר "הנקודה הנמוכה ביותר". אני מאמין לו שהוא מרגיש ככה. שהוא לוקח את הכל, משקלל, את הבוז מהאוהדים, את ההפסד השלישי ברציפות, את המקום באירופה שמתרחק, את קרית אליעזר המלא בפחות מחצי, ורק אז מספר על המסקנה הסופית.

ולמה זה חשוב שהוא אמר? כי חשוב לי לדעת שהשחקנים לא מנותקים. הייתי רוצה שיהיה לנו איזה וואליד באדיר שייכנס לחדר הלבשה ויפחיד את השחקנים. שלא הכל יהיה רגוע. שייקח את טוואטחה באוזן ויסביר לו למה לא עושים שטויות כאלה. כדי לדעת שהם מודעים לאיך הם נראים. זה אולי (מה אולי, בטוח) לא עוזר למצב, אבל זה הופך אותו לקצת יותר נסבל.

ומה מפחיד אותי? שזו הנקודה הכי נמוכה שלנו העונה, אבל שבוע הבא אנחנו נגד מכבי תל אביב בבלומפילד. (אגב, סקאוט של מכבי תל אביב ישב מתחתיי. שאלתי אותו אחרי המשחק, "אתם בטח לחוצים לקראת מכבי חיפה בשבוע הבא". הוא אמר לי שהוא בכלל בא לעקוב אחרי סכנין. יש מצב שזו הנקודה הכי נמוכה שלנו העונה).

בנאדו. פשוט לא מצליחצילום: ניר קידר

4. מהן הסיבות שאי אפשר לפרט עכשיו? אולי השחקנים ממש מבואסים מהסיום של "איך פגשתי את אמא?". אולי זה הזמן הזה בשנה שמשחקי הכס חוזרת והם מתבאסים שיש להם הוט? אולי הם אכלו מק דויד, ולא יצא להם כלום בכרטיס גירוד? אולי הם ניסו את בגד הים שלהם מהקיץ שעבר והוא לא עולה עליהם? אולי הם סוף סוף עברו שלב קשה בקנדי קראש, סיפרו לחבר שלהם והוא צחק עליהם שכולם משחקים ב-2048 ו"די כבר להיות כזה 2013, באמת"? אולי הם מתבאסים על זה שאיצטדיון סמי עופר לא נפתח כי גם להם נמאס מקרית אליעזר? אולי הם ראו את תחקיר קק"ל ולקחו אבל ממש ללב? אולי הם עצבניים על מדינה שכל הפוליטיקאים בה הולכים לכלא? אולי הם קמו בבוקר יום אחד, הסתכלו במראה, ושאלו את עצמם למה בעצם הם עושים את מה שהם עושים? אולי הם נורא רוצים לנסוע לטיול של אחרי הצבא בדרום אמריקה (חוץ מבוקולי, הוא בטח נוסע להודו כי זה יהיה קצת מגוחך בשבילו לנסוע לטיול בדרום אמריקה)?

אולי זה הכל ביחד, ואז זה ממש נורא. ואולי זה לא אף אחד מהדברים האלה. אולי זה רק אריק בנאדו, שפשוט לא מצליח, אז במקום לדבר על משהו מקצועי, ולהסביר אחרי משחק על ההוראות שהוא נתן לשחקנים, ולשבת ולהסביר פעם אחת ולנתח את השיטה שלו, ולמה היא לא עובדת, ואיזה שחקן לא ביצע איזו הוראה (אם בכלל), ולמה קבוצה לא מצליחה לבעוט בעיטה מסכנה אחת במחצית, ולמה להחליף חלוץ בחלוץ ולמה ולמה ולמה עד שכבר אתה מתעייף משאלות וכל מה שאתה נשאר אתו זו אמירה כזו, על סיבות שאי אפשר לפרט, כדי שנתעסק עם מה שאנחנו לא יודעים.

5. ואולי זה שאני בכלל מנסה לחשוב על סיבות מקצועיות, עושה אותי מגוחך. יאללה, שתיגמר כבר העונה הזו, כמה אפשר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ