בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נשביתי על ידי הצבא הסקוטי

הם פלשו לרחובות עם חצאיות וכוסות בירה, מבהירים כי כדורגל אמור בראש ובראשונה להיות כיף. ובינתיים, בארץ רחוקה, דורשים 115 שקל לכרטיס

תגובות

1. לכאורה, היו הרבה סיבות לראות את גרמניה נגד סקוטלנד: משחק תחרותי ראשון של אלופת העולם אחרי הזכייה שלה, האיצטדיון בדורטמונד, קפיצה לחבל הרוהר שנחשב למקום הכי משוגע על כדורגל בגרמניה, וכמובן - תומאס פאקינג מולר, האיש שמסוגל לכבוש שער נגד כל יריבה, גם אם הוא תקוע על אי בודד שאין בו בכלל מגרש.

2. הסיבה העיקרית היתה אחרת בכלל: לפגוש את ה-Tartan Army, האוהדים המפורסמים של נבחרת סקוטלנד, ככל הנראה הדבר הכי טוב שיצא מהאזור חוץ מוויסקי. למי שלא מכיר, אל כל משחק חוץ של הנבחרת הסקוטית מגיעה כמות די גדולה של אוהדים, הלבושים לרוב בבגדים מסורתיים (קילטים, חמת חלילים, כל הווג'ראס), מרוקנים את העיר המארחת מבירה ועושים הרבה מצב רוח טוב.

מאז תקרית ה"קבוצה אחת בטאלין" ב-1996, אני מת לראות משחק של הנבחרת הסקוטית. אז, בגלל סיבות שלא נמנה אותן כעת, לא הופיעה נבחרת אסטוניה המקומית למשחק, אשר הופסק לאחר שלוש שניות, והאוהדים השמחים ירדו לדשא לשחק בעצמם.

אי־פי

בכל מקרה, בחזרה ל-2014 ולחבל הרוהר. אחרי בדיקה שערכתי, גיליתי שהרבה מאוד מהאוהדים יתרכזו בדיסלדורף בלילה שלפני המשחק. קני, חבר שגר במקום במשך שנתיים עד לאחרונה, מסביר לי שכדאי לי להגיע לשדרות היינריך היינה, אל מה שהוא קורא "הבר הארוך ביותר בעולם", ואני לא מתאכזב: ביציאה מהרכבת התחתית מקדם את פני המון אדם, רובו במצבים משתנים של שיכרות.

קל לזהות את הסקוטים - הם שרים ושמחים ושותים ושרים עוד קצת. בפינה אחת חבורה של נשים במסיבת רווקות מנסה לנחש מה יש לחבורה של סקוטים מתחת לקילט, ובפינה אחרת נתלה דגל גדול של סקוטלנד ולידו יושבים מספר אוהדים מבושמים.

אני נכנס לבר, וכדי להתחיל שיחה עם כמה חבר'ה, אני עושה את הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות: מזמין לשלושה מהם בירה. אנחנו מתחילים לדבר, ואני מגלה שהמשחק לא נמצא ממש בראש מעייניהם - הם עסוקים הרבה יותר בהתפתחויות הקשורות למשאל העם החשוב שייערך ב-18/9, ובו יחליטו תושבי סקוטלנד האם לפרוש מהאיחוד הבריטי ולהפוך למדינה עצמאית. מדבקות עם המילה Yes מעטרות את רובם, וזה הנושא היחיד שמעסיק אותם. הם מראים אחד לשני תוצאות טריות של סקרים בנושא, וכותרות מאתרים שמספרות על התגובות הבריטיות - המעט היסטריות - למהלך; אחד מהם מספר לי שמדינאי בכיר בבריטניה מאיים לשים שומרים חמושים בגבול עם סקוטלנד.

אני נפרד לשלום, והם מחלקים לי סיכות שעליהן כתוב I've met the tartan army. אני חושב על הקטע הזה שאומרים שכל ישראלי שפוגשים הוא שגריר של המדינה באיזו שהיא צורה. המחשבה הזו מקבלת משנה תוקף יום אחר כך, בדורטמונד, כשבמרכז העיר, בכיכר ממול לתחנה המרכזית, אני מגיע למפקדה הראשית שלהם, ונראה שהם פשוט הופכים את עצמם לאטרקציה - מבוגרים ונשים וגברים מצטלמים איתם, ילדים קטנים ניגשים אליהם כאילו היו מיקי מאוס בדיסנילנד, והם עונים לכל אחד בצורה הכי נחמדה שיש, לוחצים יד, מחייכים וצוחקים. כשאני מדבר איתם על המשחק, הם יודעים שהם הולכים להפסיד, אבל לא נראה שאכפת להם מאוד (בזמן המשחק אגב, הם לא שונים מאוהדים אחרים, הם מקללים ומתעצבנים, ודי מצחיקים מהצד). הם בעיקר באו לעשות כיף. ככה כדורגל צריך להיות, לא? באים לעשות כיף. לפחות עד למשחק.

עופר פרוסנר

3. בעוד שהאוהדים הסקוטים סיפקו את הסחורה ביג-טיים, הרי שהמקומיים איכזבו. הקרחות באיצטדיון הענק שבדורטמונד בלטו לעין מאוד - כשנראה שהגרמנים לא מתלהבים מאלופי העולם שלהם, אותה נבחרת שרק לפני חודשיים הם יצאו לרחובות לחגוג איתה. ובכלל, האווירה במשחק לא התקרבה בכלל לזו של משחק ליגה, הכל הרגיש קצת חלבי ואפילו הבירה במזנונים הייתה נטולת אלכוהול.

4. אבל יש להם את תומאס מולר. איזה שחקן, יא אללה. יכול לאכול קורי וורסט בברלין ולהבקיע שער במינכן. מה שמדהים אצל מולר זו האלגנטיות שלו. נהוג להגיד על שופטים שהיה להם משחק טוב אם לא הרגישו אותם, בעוד אצל מולר זה "אם לא הרגישו אותו והוא הבקיע". השיטה החדשה של אופ"א, שבה קשה מאוד לנבחרות הגדולות לא לעלות לאליפות אירופה המנופחת, נותנת לגרמנים זמן לאמן את השחקנים הצעירים והחדשים שלהם במסגרת תחרותית. גם כשסקוטלנד השוותה זמנית, והתחיל להתפתח קצה קצהו של מתח, אפשר היה לראות איך המנשאפט פשוט פותחים מבערים כדי להבקיע את השני, ולסגור את המשחק. שער אחד היה כל מה שהסקוטים המוגבלים להפליא היו יכולים לתת.

5. בעניין אחר: 115 שקל לכרטיס בטדי. אתם יכולים לעשות את החשבון לבד. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#