בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הירוק

לקלל בלי שאף אחד שומע

ביום שלישי מוזר של סוף אוקטובר, אתה יושב מול המחשב וצועק על כליבאת ועל עזרא. כל החרא שאספת, הכל יוצא, על כל מי שלובש ירוק

3תגובות

יש לי יום הולדת בשבת. אני אהיה בן 32. זו לא הפעם הראשונה שביום ההולדת שלי אהיה בחו"ל, אבל זו כן הפעם הראשונה שזה לא בטיול. שזה משהו ארוך טווח יותר. עכשיו זה סתיו בואך חורף: כשאני כותב את השורות האלה, 6 מעלות בחוץ. ואם תגיד למישהו שקר לך, הוא יחייך אליך ויגיד "חכה, חכה לחורף". זה לא גורם לי לחייך.

יש פה עונות. נגיד הסתיו - הוא ממש סתיו. שלכת והכל, מרגישים כל יום שנהיה חושך מוקדם יותר, זה די מדהים. עד ה-21 בדצמבר, ואז זה מתחלף שוב ומתחיל להתארך. ואתה מרגיש את עצמך מתבגר, והאור נהיה פחות ופחות, הרבה פעמים השמיים במין אפור מט כזה. ואתה לא רואה אופק. רק בניינים שמודבקים.

ואנשים שקטים רוב הזמן. אם מישהו מדבר בקול רם, או עושה רעש, ישר שמים לב, וכשאתה עולה על רכבת או חשמלית, אוטומטית אתה מנמיך את הקול לווליום הכללי. פעם אחת נסעתי בלילה ברכבת ומישהו היה עם סיגריה דלוקה. אפילו לא עישן. וכולם התרחקו מאיפה שהוא ישב.

ניר קידר

ואתה מתרגל. זה נכנס לך מתחת לעור, לאט לאט. אתה רגוע. יש לך זמן. אתה מחכה בתור ועומד וכבר לא מתעצבן ונרגע יותר, ומדבר בשפה המקומית קצת יותר ומוריד נעליים איך שאתה מגיע הביתה וכמו שכשהיית ילד ופתחו את הגרנד קניון שכחת איך דרך שמחה גולן היתה נראית בלעדיו, אז ככה אתה קצת מתחיל לשכוח איך שהיית קודם, ואתה קצת מתבייש בעצמך כי כולה כמה חודשים, אבל זה כמו שחקן כדורסל אמריקאי שבא לשחק באסא רמת השרון ואחרי חודשיים יודע לספר שהכי בעולם הוא אוהב לאכול חומוס.

אבל ביום שלישי מוזר של סוף אוקטובר אתה יושב מול המחשב וצועק על מוחמד כליבאת ועל חן עזרא. מה זה צועק, כל הקללות הכי נוראיות שלא קיללת שלושה חודשים כי לא נעים לך, וכל החרא שאספת במשך הזמן הזה על דברים שמעצבנים אותך, וכל הסחלע שיושב עליך, הכל יוצא על משומר ודגני, על מויאל ועידן ורד, ועל כל מי שלובש ירוק, ואתה צועק, אבל אף אחד לא שומע אותך, והם חוטפים את הראשון ואת השני ואתה מקלל ומקלל, כאילו אתה גם האוהד וגם קורצקי, עד שזה נגמר, ואז אתה שותה כוס מיץ תפוזים, נכנס מתחת לשמיכה, לוקח את הלפטופ, נושם נשימה עמוקה ויושב לכתוב את הטקסט הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#