הבלוג הירוק

סטנויביץ' יודע מה הוא עושה. נראה לי

עדיין לא החלטתי כמה נוראה התגובה של מאמן מכבי לאחר עוד הפסד, אבל אני די בטוח שדרוש שידוד מערכות כולל של הצוות המקצועי

עופר פרוסנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר פרוסנר

בדרך כלל, קל לי יותר לכתוב כשמשהו לא הולך מאשר כשמשהו הולך. כמו שכתב טולסטוי בפתיחה של אנה קרנינה: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות כל אחת על פי דרכה". וכך, כשמכבי טובה, גם אני בדרך כלל, ככה נראה לי לפחות, נשמע אותו דבר, כמו בחור שמחלק סיגרים בבית החולים אחרי שהילדה הראשונה שלו נולדה.

וכשמכבי גרועה, כמו במשך תקופה לא קטנה משלוש וחצי השנים האחרונות? ובכן, כל פעם זה גרוע קצת אחרת.

אז היום אכתוב דברים שאף אחד מהם לא קשור לשחקן כדורגל שלובש את המדים הירוקים. הסיבה לכך, כמו שאני חושב שכבר כתבתי בעבר - הם לא ממש משחקים כדורגל, אז אין סיבה שאכתוב עליהם ככאלה שמשחקים כדורגל. הם לובשים את הבגדים, מחליקים את השיער, אפילו עוטים על עצמם את הפוזה הזו, הדאווין של הכדורגלן הממוצע. אבל האם הם משחקים כדורגל? לא. לא נראה לי.

אז אנחנו נדבר היום על המאמן של מכבי, אלכסנדר סטנויביץ'. באמת, נראה שהוא מצליח, כמו משפחה מסיפור של טולסטוי, להיות עצוב אחרי כל הפסד בצורה אחרת. 99% מהפעמים, עם מאמנים ישראלים לפחות, הדבר החשוב שיש לשים אליו לב אחרי הפסדים הוא שפת הגוף שלהם, פשוט כי אותה קשה הרבה יותר לזייף, וגם כי רוב הדברים שהם אומרים מסתכמים בקלישאות נוראיות וסתמיות.

מכבי חיפה ברגע מייצג. הם לא ממש משחקים כדורגל, אז אין סיבה שאכתוב עליהם כשחקני כדורגלצילום: שרון בוקוב

אבל אצל סטנויביץ', דווקא שפת הגוף שלו לא משתנה יותר מדי. הוא נראה רגוע יחסית, גם אם לא שמח (ואיך יהיה שמח?). אבל דבר אחד שהוא אמר, אחרי שהמראיין בסיום המשחק שאל אותו ושאל אותו ושאל אותו המון שאלות שהיו גרסאות שונות של שתי שאלות - "למה מכבי שלך כל כך גרועה ואיך אתה מתכוון לטפל בזה" (נשגב מבינתי למה פשוט לא לשאול את זה ולסגור את העניין) - אמר לו סטנוייבץ' "אני לא יודע".

"אני לא יודע". אני חושב על ה"אני לא יודע" הזה משבת, ומנסה לחשוב כמה זה נורא. מאמן ש"לא יודע" מה לעשות עם הקבוצה שלו. אני חושב על עצמי, בעבודה שלי, וכמה קשה לי להגיד לבוסים שלי ש"אין לי מושג מה לעשות". ולי אין קהל של עשרות אלפים שדורש ממני תוצאות, או בוסים שמשקיעים בי מיליונים או תקשורת לוחצת.

ולא הצלחתי להחליט אם מדובר בדבר טוב - ה"אני לא יודע" הזה. מצד אחד, זה נורא. כי אם הוא  יודע, אז מה בכלל הוא עושה שם? אבל לפי דיווחים הוא הציע את ההתפטרות שלו, ועדיין, ממשיכים לתמוך בו. הקהל ממשיך לבוא, הבוסים משדרים עסקים כרגיל. השחקנים שומרים על היציבות המדאיגה והנוראה שלהם.

מצד שני, אני חושב שזיהיתי משהו אצל סטנויביץ'. כמובן, זה יכולה להיות רק אני - אבל נראה לי שהוא דווקא כן יודע מה הוא רוצה לעשות. אני חושב, כבר הרבה שנים, שמכבי צריכה סיבוב של 180 מעלות. אני לא בטוח של מה, אבל אני די בטוח שמדובר בשידוד מערכות בכל מה שקשור לאיך שהצד המקצועי מתנהל - ברמה של האינטראקציה בין בעלים למאמן - אולי צריך להביא באמת מנהל ספורטיבי זר.

אבל זה לא העניין - העניין הוא שאני שמח שסטנויביץ' לא מפוטר. אני לא חושב שהוא אשם בזה שהשחקנים אפתיים, אני לא חושב שהוא אשם בזה שהשחקנים לא מסוגלים להכניס שער מסכן. אני כן חושב שניהול המשחק שלו חסר מעוף, ושהוא צריך לשנות משהו ממש מהיסוד. ואני כן מחכה מאוד שיתחיל כבר הגביע.

ובעניין אחר: מסתבר שמשה רן, אבא של אבי, התרגש כששמע שהאוהדים קוראים ככה לאיצטדיון. אני מקווה מאוד שיונה יהב ירים את הכפפה, וישנה את השם של היציע הצפוני ליציע אבי רן, עם שלט יפה, עם כל הווג'ראס, ויזמין את משה רן לטקס. זה לא "בניגוד לחוקים", ויש דברים חשובים יותר מכסף. אפשר וצריך לעשות משהו בעניין הזה.

אה, ורבאק, נצחו את הפועל תל אביב. עשו טובה.

יעקב שחר עם משה רן. יש דברים חשובים יותר מכסףצילום: שרון בוקוב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ