שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הבלוג הירוק

לפתע פתאום, כדורגל

עופר פרוסנר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ירוקים ונהנעים. כל כך קל לנו להיסחף, אנחנו רוצים להיסחףצילום: ניר קידר
עופר פרוסנר

לפני שבועיים ראיתי את כריסטיאנו רונאלדו מבקיע שער בנגיחה מול שאלקה, ממש מתחתיי. בשבת, ראיתי בעיטה חופשית מדהימה, באמת מדהימה, של צ'אבי אלונסו שנכנסה לתוך הרשת בצורה כל כך יפה, שקשה להסביר. יצא לי גם לראות העונה את נבחרת גרמניה מנצחת את סקוטלנד ואת תומאס מולר כובש צמד. אפילו את רומלו לוקאקו ואת יוליאן שיבר ובישול נפלא של פרנק ריברי וגם את בן שהר כובש, מאורע נדיר יותר מכל הדברים האלה גם יחד.

חוץ מלהשוויץ בזה שראיתי המון כדורגל טוב בגרמניה עד כה (וגם המון כדורגל גרוע, אבל לא משנה), הדבר החשוב שאני רוצה להדגיש הוא שכל השערים הללו, שחלקם היו גדולים והלהיבו אותי מאוד, לא התקרבו בכלל להתרגשות שהיתה לי בדקה ה-88 מול קרית שמונה, כשיוסי הניף רגל, כשהכדור טס בקשת, כשחיימוב הסתכל עליו - וכשהכדור נכנס לרשת ואני צעקתי ויוסי רץ ואיינשטיין התלהב והכל הפך להיות טוב בעולם.

זו לא תחושה רגילה בעונה הזו של מכבי חיפה. מוזר מאוד להתחיל להתעסק בהגרלת חצי גמר גביע המדינה, ולקוות שמכבי תל אביב ובאר שבע לא יקבלו אחת את השנייה, כדי שהן ישחקו ביחד בגמר (בתקווה), וכך המקום הרביעי ילך לאירופה. ופתאום אתה רק שתי נקודות ממקום רביעי, ויש פלייאוף עליון, ורק לך יש את שכטר (עדיין חלוד) ועטר (בסדר), ואם יוסי יתעורר, וגם גבאי סבבה, וראיתם את ידין וקמארה? הם טובים ביחד, וואלה. וניצחת את קרית שמונה בחוץ, וגם אברהם פאס, וקבוצות הווטסאפ גועשות, כבר לא בדיחות וממים על משומר ובלבול, יותר חישובים ושיחות על כדורגל - כן, על כדורגל.

ואתה נזכר מה היה חסר לך כל העונה הזו - כדורגל. כדורגל ממכבי חיפה. כי אוהדים יש, ומדים יפים יש, ואיצטדיון דנדש ויפה יש, רק כדורגל היה חסר. סעמק. וזה לא ששיחקת כזה טוב נגד קרית שמונה או נתניה, אבל שיחקת כדורגל. הגעת להזדמנויות. ואתה מכור לתחושה הזו, מכור אליה. מכור לציפייה הזו, ציפייה שלא הייתה כל העונה, שיהיה משהו טוב עם הקבוצה הזו, שהיא תצליח להגיע לאן שהוא - פלייאוף עליון, עוד מקום בטבלה, אירופה. משהו.

ואני צעקתי ויוסי רץ והכל הפך להיות טוב בעולםצילום: ניר קידר

ואני גם שונא את התחושה הזו, כי מכבי הרגילה אותנו, האוהדים שלה, לזה שהיא המון פעמים גם בונה את זה, מרימה לנו, מרימה לנו עוד קצת, ואז דופקת לנו סטירה מצלצלת שאנחנו מרגישים הרבה זמן אחר כך, מסתובבים עם לחי לבנה וחמש אצבעות אדומות עליה, כמו ילדי הכאפות שאנחנו, ומצטערים שהאמנו.

כאמור, מכורים. ברגע שזה מרים את הראש לשנייה (זוכרים את ההתחלה של עידן בנאדו? את ההתלהבות? בטח אתם זוכרים), כל כך קל לנו להיסחף, אנחנו רוצים להיסחף. אנחנו רוצים שייקחו אותנו על שטיח קסמים לטוס ברקיע, להרגיש אוויר פסגות, לדעת שאנחנו יכולים להשוויץ. אנחנו רוצים את כל זה, וזה אף פעם לא הספיק לנו, תמיד רצינו עוד. בגלל זה אנחנו כל כך מלחיצים את השחקנים, את הקבוצה את המערכת. בגלל זה אנחנו שם. מי שטעם את זה תמיד ירצה את זה שוב ושוב ובלי הפסקה.

זו התחושה הכי טובה בעולם, וביום ראשון, מול מסך מחשב בסטרימינג צולע הכי רחוק שאפשר מקרית שמונה, הרגשתי אותה. ועכשיו אני רוצה אותה שוב ושוב. עִזרו לי, אני מכור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ