עופר פרוסנר
אלירן עטר
מדהים כמה הוא כל כך הרבה יותר מכל שחקן אחר בקבוצה, חוץ מוולדימיר סטויקוביץ'. אלירן עטרצילום: שרון בוקוב
עופר פרוסנר

התיקו של מכבי חיפה מול בני יהודה היה הדבר הכי מדכא שראיתי השבוע. אתם מכירים את זה שיש לפעמים 0-0 "אירופי", כמו שהיו לנו באותו איצטדיון ממש בתחילת שנות ה-2000 מול הפועל תל אביב: משחקים עם המון מצבים, כדורגל טוב, והגנות איכותיות, ולכן לא התפלאנו שהסתיים ב-0-0, גם אם התאכזבנו.

אז המשחק מול בני יהודה היה 0-0 מהסוג השני: לא היה שם כלום. למעשה, הדבר היחיד שהיה טוב במשחק הזה היה שעת הפתיחה שלו. אצלי זה עוד היה שעה מוקדם יותר, מה שבכלל השאיר לי את רוב השבת פנויה. לא שקל להתאושש משעמום כזה, שגורם לך לפהק ולהתעצבן.

למעשה, אתה נאחז בכל דבר שאפשר; למשל, לספור כמה פעמים אבי נמני אומר את המלה "מצוין" על הטיותיה במהלך השידור; או לנסות ולרשום כל דבר מטופש שיוצא מהפה של מוטי חביב (אביעד בורלא למד לנגן על גיטרה באינטרנט. זה מה שאני אזכור מהמשחק, אגב. ולא, אם אני אראה את אביעד בורלא ברחוב לא יהיה לי מושג שזה הוא).

היה גם את השלט "הטוב הרע והמכוער" שתלה הקהל - והכוונה לקהל, יוסי בניון ואיתמר צ'יזיק (ניתן לכם לנחש לבד מי זה מי) - ובגדול עבר עוד משחק. עוד 90 דקות בשעון החול שהולך ואוזל יותר מדי לאט העונה הזו. כל החשודים המיידיים היו בשידור: צמד שדר ופרשן שכולו WTF, קלוז אפ על יענקל'ה שחר מתעצבן, והזדמנות יפה אחת לפחות שהכין אלירן עטר והייתה צריכה להסתיים בשער (מדהים כמה הוא כל כך הרבה יותר מכל שחקן אחר בקבוצה, חוץ מוולדימיר סטויקוביץ'). אם בתקופה של אלישע לוי היה משעמם לראות את המשחקים של מכבי חיפה, היום גם התפאורה משעממת. ראית את הכל כבר מיליון פעם, שום דבר לא חדש או מעניין הולך לקרות. והאוהדים באים, אבל גם זה כבר ברור. בטח בבלומפילד.

בני יהודה מול מכבי חיפה במסגרת המחזור הראשון של ליגת העל
החלטתי להיות נחמד השבוע ולכתוב משהו חיובי, מחמאה אפילו: מכבי שיחקה פחות גרוע מהמשחק הקודם מול בני יהודה. כפייםצילום: שרון בוקוב

העורך ביקש ממני בשבוע שעבר להיות קצת יותר פוזיטיבי. "ניצחו בדרבי, תהיה פוזיטיבי, תהיה בן אדם", הוא כתב לי, כמו כבר יודע מה הולך להיות. ובאמת, מה רע להיות קצת אופטימי? לכתוב דברים טובים. שמעתי גם שיש כל מיני גורמים שקשורים למכבי שהיו מעדיפים שאכתוב דברים טובים יותר. אז החלטתי להיות נחמד השבוע ולכתוב משהו חיובי, מחמאה אפילו: מכבי שיחקה פחות גרוע מהמשחק הקודם מול בני יהודה. כפיים.

השבוע גם יצא לי לראות את המשחק בין לברקוזן וברצלונה באיצטדיון. ראיתי את לאו מסי בלייב, עומד רוב הזמן ולא זז יותר מדי, מחכה לקבל כדור וכמובן כובש. אני נורא רוצה להשוות בין הכדורגל של ברצלונה לכדורגל של מכבי חיפה, אבל זה יהיה כמו להשוות בין תינוק בן שנה שמנסה ללמוד ללכת, וקצב הלמידה שלו הוא מהיר, לבין אדם מבוגר שעבר תאונה קשה וצריך ללמוד ללכת מחדש. אחד מהם מרתק ומפליא וגורם לך לעזוב את הסמארטפון ורק לחכות למשהו אדיר שיבוא, והשני גורם לך לרצות לא לנהוג יותר בחיים מהפחד שזה יקרה גם לך.

ואולי מכבי חיפה היא מה שנקרא באנגלית Cautionary tale: שימו לב, ילדים, זה יכול לקרות גם לכם. גם הקבוצה שלכם יכולה להיראות יום אחד ככה, לא משנה כמה טובה היא הייתה פעם, 0-0 משמים מול בני יהודה שבמהלכו אתה רק רוצה שהשיעמום הזה ייגמר, הוא אופציה עתידית אמיתית והגיונית. אבל רגע, שוב פעם אני חוזר לשליליות: אז הנה - איתי שכטר עדיין יהיה מורחק בשבוע הבא. כפיים. (פעמיים כפיים. שמח!)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ