הבלוג הירוק |

מכתב לאלון תורג'מן

אחרי השער הנהדר בקזחסטאן הגיעה ההופעה החיוורת שלו מול ב"ש, שהזכירה שהחלוץ הסימפטי אף פעם לא יהיה יעקובו, אפילו לא קלשנקו

עופר פרוסנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עופר פרוסנר

אהלן אלון תורג'מן.
מה שלומך? הכל בסדר? איזה שער הבקעת בקזחסטאן, הא? הכדור השתחרר שם, כמה שניות אחר כך הוא ננעץ ברשת. הסתכלתי על הפרצוף שלך בקלוז אפ שאיכשהו הבמאי הקזחי לא הצליח להרוס – נראית מאושר. כאילו טונה של תסכול יצאה ממך, התנדפה כאילו לא היתה. קינאתי בך קצת, אבל רק קצת. למה? קודם כל כי אתה לובש את החולצה של מכבי, וזו כבר סיבה לקנא. וגם כי הבקעת שער, אבל זה ברור.

קמצוץ הקנאה שחשתי הופיע כי ידעתי איך אתה מרגיש: כמו להשתין אחרי נסיעה ארוכה בפקק, או לחזור לארץ אחרי טיול של עשרה חודשים בשביל לאכול שניצל של אמא. חיכית למשהו כזה. בטח אמרת לעצמך, "וואו, הנה, כאן מתחילה באמת העונה שלי". היה בזה סימבוליקה כזו, לא? חשבת – דברים צריכים להיפתח בבום. ואז אי אפשר לסגור את הפקק יותר.

אבל יותר מקצת לא קינאתי. למה? כי אני מבוגר ממך ויודע איך הדברים האלה בדרך כלל עובדים. אתה טוב כמו השער האחרון שלך, ובמכבי המון פעמים אתה טוב כמו איבוד הכדור האחרון שלך. וידעתי כבר אז בחמישי, שארבעה ימים אחר כך אתה תשחק מול הפועל באר שבע ושאתה תאבד כדורים.

תורג'מן בפוזה מוכרת. אתה נראה לי כמו אחלה גבר. אבל אנחנו לא מדברים כאן כמו שני אנשים

לפני שאנחנו מתקדמים, אלון תורג'מן, בוא נבהיר משהו חשוב: אני לא כועס עליך. אני אפילו מחבב אותך מאוד. אתה נראה לי כמו אחלה גבר. אבל אנחנו לא מדברים כאן כמו שני אנשים, אתה מבין? אני מדבר כאוהד אל שחקן כדורגל. בשבוע שעבר נגעתי בעניין הזה של חלוצים – אני זוכר שכתבתי על זה שאני לא רוצה מישהו שבועט מרחוק או מבקיע בסיבוב – אני רוצה שערים של מסירה לתוך הרחבה והמשך פנימה.

אבל אתה לא מצליח. אתה מתקשה. הסתכלתי עליך ביום ראשון, איך הגיע אליך כדור ליד קו החוץ ולא הצלחת לעצור אותו, והוא יצא לחוץ והפרצוף שלך הראה תסכול ואם היה שם משהו לבעוט בו בטח היית בועט, והבנתי אותך. לא תמיד זה מצליח, במקרה שלך זה קורה אפילו עוד פחות, ואתה מנסה כל כך. וואו, כמה שאתה מנסה. רציתי לשים לך יד על הכתף, להסביר לך שלא תמיד דברים מצליחים. זה הבן אדם שבי, אתה מבין? אני מסתכל על בחור צעיר, ואני רוצה להגיד לו שיהיה בסדר.

אבל האוהד שבי, למוד משחקי כדורגל, זה שמכיר את הבהמה וגם את הצדיק, יודע איך זה יתפתח, והוא לא רואה טובות בעתידך, אלון תורג'מן. הוא נזכר בכל מיני שמות מהעבר הקרוב והרחוק – זאהי ארמלי, רוני רוזנטל, תומר חמד, אלון מזרחי, ולדימיר דבלאשווילי, רוברטו קולאוטי, איגביני יעקובו. הוא לא רואה את אלון תורג'מן באותה שורה. גם בשורה מתחתיהם – עופר שטרית, רפי כהן, איבן גצקו, סרגיי קלשנקו, שי הולצמן – אתה לא נמצא שם.

אתה מבין? אני לא כועס עליך, אבל אני זה לא אני כאן. ואני, בינינו, לא משנה בכלל. מי שמשנה זה הקהל של מכבי. כשהוא מסתכל עליך הוא נזכר בשמות שציינתי למעלה, ובעוד כמה ששכחתי, והוא משווה. כי קהל כל הזמן משווה. והוא גם משווה עם קבוצות אחרות – עומר דמארי וטל בן חיים וראדה פריצה ודויד מנגה ואליניב ברדה וגליינור פלט ושובל גוזלן ואפילו ויאם עמאשה – והוא שואל את עצמו – למה אלון תורג'מן? מה אלון תורג'מן עשה כדי להיות חלוץ פותח במכבי חיפה??

עכשיו תבין אלון (אני מרשה לעצמי לקרוא לך אלון כי הטור כבר עבר 500 מלה), זו לא אשמתך. אתה מי שאתה. ואתה עושה את כל מה שאתה יכול. אתה רץ ומנסה ורוצה, אוי כמה שאתה רוצה. אתה לא אדיש, ואתה מתאמן חזק ואתה מרגיש שתיכף זה יגיע. תיכף הכל ישתחרר, כמו שהרגשת עם הקזחים. אבל הקהל? הקהל לא מרגיש את מה שאתה מרגיש. הוא לא רואה את זה בא. הוא אין לו סבלנות – וזה קשה. קשה להיות שחקן במכבי. אם לירוקים היה מוטו, לפעמים אני חושב שהוא היה צריך להיות "רק החזקים שורדים". כי זה מקום קשה, ואין בו רחמים כלפי מי שלא מצליח.

אז יהיה קשה, וימשיך להיות קשה, ורוב הסיכויים שלא תצליח. סטטיסטית, זה ככה. ואם אתה מחפש שורה תחתונה – אז זו השורה התחתונה. ואין לי כלום יותר לספר לך – כאמור, אני לא מקנא בך.
עופר

נ.ב. תן נשיקה על כל לחי לדקל קינן באימון הבא. תגיד לו שהוא מלך.

קינן. תגיד לו שהוא מלך

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

לפי תושבים, הורים המחפשים לילדיהם עתיד טוב יותר לא רושמים אותם לבתי הספר הממלכתיים-ערביים

למעט מאוד ערבים ביפו יש תואר אקדמי. המכשולים מתחילים כבר בגן

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

ב-1 בספטמבר כבר לא אהיה מורה. שבעה רגעים מתוך המסע שלי במערכת

גרירת המסעדה, בשבוע שעבר. בלטה בקו הרקיע של נמל אברדין מאז 1976

המסעדה הצפה שהיתה מסמלי הונג קונג טבעה, ועבור התושבים זה סימן

שער "קוסמופוליטן". הבקשה היתה "אסטרונאוטית נשית ואתלטית שצועדת על אדמת מאדים ביקום אינסופי לעבר מצלמה עם עדשה רחבה"

שער "קוסמופוליטן" עוצב באמצעות בינה מלאכותית ב–20 שניות

נרי 24.6

כשאני מביטה בנשים הצעירות שאני פוגשת אני קצת מקנאה בהן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ