הפועל באר שבע רוצה להמשיך לנוע קדימה

הקבוצה של ברק בכר מתאפיינת העונה בתנועה בלתי פוסקת, בהצטרפות נהדרת של הקישור להתקפה ובמשחק לחץ יעיל. רגע לפני המפגש עם מכבי תל אביב, כך הפכו האדומים למועמדים לתואר

איה שורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפועל באר שבע
שחקני באר שבע חוגגים. מה עושה את ההבדל עבור ב"ש? התרומה ההתקפית ממרכז השדהצילום: נמרוד גליקמן

למרות שכבשה את שער הניצחון רק בתוספת הזמן ולמרות ירידה מסוימת ביכולת בסיום המחצית הראשונה, הפועל באר שבע נראתה טוב בניצחון 1-2 על קרית שמונה והדגימה לא מעט מהאיכויות שמאפיינות אותה העונה. במחזור הראשון של העונה, ק"ש הגיעה למשחק מול האדומים כקבוצה שוות כוחות והתרסקה בעיקר מול התקפות המעבר של ב"ש ומול שחקני התקפה שחיפשו כל הזמן לאתגר את קו ההגנה בריצות לעומק. הפעם, ק"ש הגיעה כאנדרדוג, וכהרגלה במשחקים מסוג זה חיפשה בעיקר "להרוג" את המשחק, להאט את הקצב ולנסות להוציא את ב"ש מריכוז כדי לייצר הזדמנות אחת טובה מספיק כדי לנצח, וכמעט הצליחה בכך.

אז מה ראינו מהאדומים במשחק האחרון? תנועה נהדרת של מאור מליקסון והצטרפות מצוינת של אובידיו חובאן ומהראן ראדי מקו שני, שני אלמנטים שנתמכים במשחק לחץ טוב.

נתחיל ממליקסון – אחת הדרכים בהם קרית-שמונה משתמשת במגנים שלה, היא כאשר הקשר האחורי (וובה בראון) משחק בין הבלמים, והריווח שזה יוצר לחוליית ההגנה מאפשר למגנים לשחק גבוה יחסית. בשבוע שעבר, נגד בית"ר ירושלים, זה כמעט ייצר שער מפעולה מצוינת של אלי בלילתי. ברק בכר בחר לנסות וללחוץ את ק"ש בדיוק באיזורים האלה. בתחילת המשחק ראינו את מליקסון, שעמדת המוצא שלו ב- 4-3-3 היא באגף ימין, מצטרף לאנתוני וואקמה ולבן תורג'מן באגף שמאל, ומייצר יתרון איכותי -  של שני שחקנים עם יכולות מעולות בשטח קטן - ומספרי. כך הגיע השער הראשון.

גם בהמשך המשחק, כשאחמד עאבד עבר לאגף ימין וסייע לעודד אלקיים בהגנה, מליקסון חיפש את הדרכים להשפיע על המשחק, ואפשר היה למצוא אותו ממש "בכל מקום במגרש".

יפה היה לראות את התיאום הטוב שלו עם ראדי, שגם במשחק בינוני עם לא מעט איבודים במסירה, עושה תנועה חשובה עבור ההתקפה של ב"ש, ומוצא את השטחים שמליקסון השאיר בצד ימין.

מאור מליקסון מול מהדי זועבי
מליקסון. שילוב טוב שלו הערב עם וואקמה יכול להכריע את המשחק צילום: שרון בוקוב

מעניין יהיה לראות איך מליקסון יבוא לידי ביטוי במשחק מול מכבי תל אביב. שילוב טוב עם וואקמה גם בהתקפה עומדת ובטח במתפרצות יכול להכריע את המשחק אם האגפים של מכבי לא יעמדו בלחץ.

הנקודה השנייה שרציתי להתייחס אליה היא ההצטרפות המעולה של ראדי וחובאן להתקפה. אם במכבי מה שעושה את ההבדל ומציב אותה בראש הטבלה זו התנועה המצוינת של זהבי והנעת הכדור במרכז המגרש, עבור ב"ש מדובר בתרומה ההתקפית ממרכז השדה. ראדי וחובאן מנצלים עד תום את העובדה ששחקני האגף בשלישייה הקדמית (וואקמה/ מליקסון/ בוזגלו/ ביטון) מרווחים את המגרש ומחפשים לבצע את הפעולות האישיות ממש על הקו – בניגוד, למשל, לשחקני השלישייה הקדמית בבית"ר, שכמעט תמיד מצטופפת ברחבה וסומכת על הגבהות המגנים כדי למצוא שטחים בתוך הרחבה ובין שחקני ההגנה. מול ק"ש, חובאן הבקיע כך את השער הראשון ובהמשך ייצר כך עוד כמה סיטואציות טובות עבור קבוצתו.

שני האלמנטים האלה לא היו יכולים להתקיים ללא משחק לחץ איכותי - החופשיות בה מליקסון נע חייבת להיתמך בהגנה שמצמצמת את המגרש עבור היריבה ולא מאפשרת העברת כדור במהירות לאגף בו הוא חסר. הדברים נכונים גם לגבי היציאה של חובאן וראדי מהעמדה, הנעת כדור מהירה של היריבה לשטחים שהם משאירים פנויים יכולה להיות מסוכנת עבור ב"ש, ומכאן חשיבות גבוהה למשחק הלחץ ולהצלחתו.

מצד שני, באופן טבעי, גם ההזדמנויות הטובות של ק"ש במחצית הראשונה (ולמעשה עד שינוי המערך של בכר ומעבר לשלושה בלמים שפתח את המשחק לחלוטין) היו כשאחד משחקניה הצליח לשבור את הלחץ בפעולה אישית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ