בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבט מבפנים על הפועל באר שבע, הקבוצה הטובה בישראל

הפועל באר שבע מסיימת סיבוב שני כמעט מושלם, וזה בדיוק הזמן לנתח לעומק את משחק ההתקפה של מוליכת הטבלה

תגובות
שחקני הפועל באר שבע חוגגים שער
אילן אסייג

תום הסיבוב השני המדהים של הפועל באר שבע, ללא הפסד ועם איבוד נקודות במשחק אחד בלבד (לפני המשחק הערב, שני, מול בני סכנין), הוא הזדמנות טובה לנסות ולהבין מה הופך את הקבוצה הזו לחזקה כל כך, וכיצד היא יצרה את פער חמש הנקודות המבטיח ממכבי תל אביב.

גיוון התקפי. זו הפכה לקלישאה ("אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך"), אבל הפועל באר שבע היא באמת קבוצה מאד מגוונת מבחינה התקפית, גם אם במשחקים האחרונים הייתה לעיתים צריכה יותר הברקות מקומיות (השערים של אליניב ברדה מול הפועל חיפה ובני יהודה, למשל).

התפלגות השערים של קבוצות הצמרת

בניגוד לעונות קודמות, גם במשחקים שבהם באר שבע הייתה צריכה ליזום, ראינו מגוון של פתרונות התקפיים – משחק בכדורים ארוכים לבן שהר וברדה (שמאתגרים את קו ההגנה בכניסות לעומק), בידוד של מאור בוזגלו באגף או העברת אנתוני נוואקמה למרכז השדה. המהירות של מוחמד גאדיר כחלוץ מרכזי אמורה להוסיף אלמנט התקפי נוסף. על הצטרפות הקישור המרכזי להתקפה כתבתי די בפירוט בפוסט הקודם שעסק בקבוצה, ולכן הפוסט הזה יתייחס לבעיטות מרחוק, למעורבות הגבוהה של המגנים במשחק ההתקפה, ולשימוש (הנדיר) במערך של שלושה בלמים. נתחיל בבעיטות מרחוק: באר שבע בועטת הרבה מחוץ לרחבה, כפי שאפשר לראות בטבלה הבאה:

שערים מחוץ לרחבה של קבוצות הצמרת

לדעתי, באר שבע משתמשת בבעיטות מרחוק לא ככלי סטטיסטי (נבעט הרבה – נבקיע יותר) אלא כדי לרווח את הגנת היריבה, למשוך או לשנות מעט את המודעות של הבלמים היריבים לשחקני הקישור, ובכך אולי לאפשר לברדה את התנועה לעומק בשטח הרחבה. לדעתי זו הסיבה שאנחנו רואים את הבעיטות האלה בעיקר בפתיחת משחקים. אני רוצה גם לעשות את ההבחנה בין הבעיטות שמגיעות בסיטואציות האלה, לבין הסיטואציה שבה מהראן ראדי מצטרף לאגף (בד"כ ימין) בתנועה לכדור עומק או במטרה לייצר שם יתרון מספרי, מה שמפנה שטח לג'ון אוגו – סיטואציה שכבר הביאה שני שערים יפים לבאר שבע.

דוגמה כיצד התנועה של מהראן ראדי מפנה שטחים לג'ון אוגו

אלמנט התקפי שני הוא מעורבות המגנים: שני המגנים של באר שבע (בן ביטון/מתן אוחיון, אופיר דוידזאדה/בן תורג'מן) משחקים בעמדה גבוהה מאד, ומצטרפים כמעט לכל התקפה, גם מתפרצת. ההצטרפות והתנועה על הקו כמעט תמיד תפנה שחקן אחר – מהקישור המרכזי בדרך כלל - ובהתקפות מעבר היתרון המספרי משמעותי. מובן, כי לא רק תנועת המגנים חשובה, אלא גם היכולת של באר שבע להעביר את הכדור במסירה אחת או כמה מסירות מהירות מאגף לאגף כדי למצוא יתרון. הנה כמה דוגמאות:

דוגמה לתמיכה ההתקפית של בן ביטון
דוגמה לתמיכה ההתקפית של בן ביטון
דוגמה לתמיכה ההתקפית של בן ביטון

ולבסוף, מערך שלושת הבלמים: נקודה מעניינת בעיני, למרות שבאר שבע לא משתמשת במערך הזה באופן תדיר. אצל רוב המאמנים, כאשר משחקים עם שלושה בלמים, הבלם האמצעי הוא זה שיהיה דומיננטי בהתקפה, אם במסירה (למשל במכבי פתח תקוה של רן בן שמעון: עומר דנינו בעונה שעברה, קסאבייה תומא העונה, או אצל חיים סילבס: יניב לביא בעונה שעברה) ואם בהצטרפות בהתקפה לעמדת הקישור האחורי (למשל ניקולה מיטרוביץ' במכבי של פאולו סוזה).

אצל ברק בכר אנחנו רואים משהו אחר לגמרי, כאשר הבלם השלישי הוא אובידיו חובאן, המשחק בצד שמאל בשלישייה האחורית, אבל בהתקפה הופך להיות קשר אמצע נוסף, ושאר הקבוצה "מתארגנת" בהתאם – שני הקיצונים חוזרים להיות מגנים והחיפוי עליהם מצד הקישור האחורי רגיל (ראדי בימין ואוגו בשמאל, לדוגמא).

בעיני, זה גם מדגים בצורה טובה כיצד בכר העביר לשחקניו את הדרישות העקרוניות מהמשחק (בלי קשר למערך כזה או אחר), ואת התיאום וההבנה בין השחקנים, גם בשינויי המערך.

שיר צדק ואוגו. אולי שני השחקנים המשמעותיים ביותר בריצה המצוינת של באר שבע לתואר, גם אם בסוף ברדה הוא זה שכובש. שניהם חשובים מאד לאלמנט משחק הלחץ של הקבוצה לאחר איבוד כדור, אלמנט קריטי לקבוצה שמשחקת עם הרבה שחקנים בהתקפה. מבין הבלמים, צדק הוא הבלם שיוצא בדרך כלל ללחוץ או לעזור בלחץ על מוליכי הכדור, כשלואי טאהא נשאר בעמדה אחורית יותר. צדק שחקן זריז עם קריאת משחק טובה, ומזהה את המקום שעלול להתפתח להתקפה בעייתית עבור הקבוצה. אם לא יצליח לעצור את השחקן, יבצע עבירה "טובה" בחלק המגרש של היריבה. זו אחת הסיבות שיריבותיה של ב"ש מתקשות מאד לפתח התקפות מעבר מסוכנות. גם אוגו הוא בורג משמעותי - להגנה ולהתקפה. הגנתית, הוא משחק בדרך כלל בצורה די שמרנית – מחכה לשחקני היריבה ולא מנסה "לתקוף" אותם כדי להשיג את הכדור (בהקשר הזה הוא שונה מגל אלברמן, למשל). יש לו תפקיד חשוב בחיפוי על המגנים, ואחרי שזכה בכדור קשה מאד להוציא אותו ממנו בפעולה פיזית. משחק המסירות שלו בטוח והוא ממעט לאבד כדורים – למרות זאת, הוא מזהה סיטואציות של דלילות הגנתית אצל היריבה, כדי למצוא את חבריו בכדורי עומק מהירים, מיד לאחר שזכה בהם.

מצבים נייחים. כמו שציינתי, באר שבע היא הקבוצה שמבקיעה הכי הרבה (מספרית) שערים שבאים כתוצאה ממצבים נייחים. זו החלוקה:

באר שבע זוכה במצבים האלה בזכות סגנון המשחק שלה: שחקנים עם דריבל טוב כמו בוזגלו, נוואקמה ומאור מליקסון סוחטים הרבה עבירות, והבעיטות מרחוק מתורגמות לא פעם לקרנות. בגלל שהקבוצה שולטת בכדור בדרך כלל, העבירות האלה נעשות במקומות מסוכנים – להבדיל מבית"ר ירושלים, למשל, שהעבירות על שחקניה יהיו כדי לעצור אותם מלבצע התקפת מעבר ולכן יהיו רחוקות יותר מהשער. בממוצע, לבאר שבע תשעה מצבים נייחים "עקיפים" (קרנות, בעיטות חופשיות לא ישירות) במשחק (מכבי: 7.6, חיפה: 7.7, בית"ר: 6.3).

טבלת השערים שהפועל באר שבע כבשה ממצבים נייחים

רוב התרגילים ההתקפיים במצבים הנייחים מבוססים, כמו ברוב הקבוצות, על הכוח והאגרסיביות של שחקני באר שבע. למעט השער מול הפועל רעננה, ותרגיל נחמד בפתיחת המשחק מול בני יהודה (תרגיל דומה לזה), ברוב המקרים נראה את שחקני באר שבע עומדים במעין טור במטרה לעשות חסימות שיפנו את אחד השחקנים.

יחסית, אחוזי ההמרה של המצבים הנייחים לבעיטות/איומים לא גבוה במיוחד: באר שבע עם 17% המרה, לעומת מכבי עם 24% ובית"ר עם 20%, אבל השורה התחתונה, כאמור, לטובת באר שבע.

העמידה של הפועל באר שבע במצב נייח התקפי

גם בהגנה מול מצבים נייחים באר שבע עומדת בתבנית די קבועה של הגנה אזורית, ובונה על משחק הראש הטוב של רוב שחקניה.

העמידה של הפועל באר שבע במצב נייח הגנתי

אחוזי ההמרה של יריבותיה של באר שבע – 18% – אינם גבוהים (להשוואה, אחוזי ההמרה של יריבות מכבי: 20%, של יריבות בית"ר: 17%) ובמשחקים האחרונים ראינו גם יציאה טובה מאד למתפרצות מסוכנות (כלומר, כאלה המגיעות עד לרחבת היריבה) מיד אחרי מצבים נייחים (סה"כ 12 כאלה ב-22 המשחקים שבדקנו, לעומת בית"ר: 6 ב-24 משחקים ומכבי: 4 ב-25 משחקים).

"נבדל" הוא בלוג שהוקם בתחילת עונת 2013/14 מתוך תחושה בהולה של חוסר בדיון טקטי וענייני על כדורגל ישראלי ומתוך רצון לעורר דיון כזה. פוסטים נבחרים יעלו לאתר "הארץ". רוצים עוד ניתוחים טקטיים? בבלוג "נבדל" או בטוויטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#