בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תהיו מצוינים או גרועים, רק שלא יהיה משעמם

מאז הפרידה מההסתדרות, הפועל ת"א היתה הכל מלבד בינונית. אלא שהעונה נראה כי הקבוצה נמצאת בדרכה הבטוחה למרכז הטבלה

8תגובות

1. איך זה מרגיש,
אין עתיד באופק
אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו.

איך זה מרגיש,
להיות תמיד בצד
אף פעם לא באמצע
אף פעם לא קרוב מספיק
לא לקחת חלק.

(מתוך "איך זה מרגיש", מילים ולחן: יורם חזן ורן אלמליח)

בינוני היא אחת המלים הכי מכוערות שיש. המשמעות שלה היא שאתה לא נמצא בשום מקום ברור. להיות בינוני זה להישאר תקוע איפשהו בין הטוב לרע, בין המוכשר לגרוע. בשונה ממלות השיר של חברי כנסיית השכל, להיות בינוני בכדורגל זה דווקא כן להיות באמצע: להתמקם באמצע הטבלה, לשחק משחקים שמנוהלים לרוב באמצע המגרש ולקבל החלטות אמצעיות, לא נועזות.

מאז שנפרדנו סופית מההסתדרות בסוף שנות ה-90, הפועל של עידן כתר וגם לאחריו, היתה כמעט כל דבר חוץ מבינוני. לצד עונות מפוארות שהסתיימו בדאבל, בגביע או לפחות במקום בצמרת והעפלה לאירופה, נרשמו שתי עונות קשות שבהן גירדנו את הקו האדום וחששנו לשוב למחוזות הכי אפלים שידע המועדון מאז שנוסד. ראינו את הגיהנום מקרוב, אבל החלטנו לחזור בחזרה לעולמם של החיים.

ניר קידר

דבר אחד בטוח - לא היה כאן משעמם בשנים האלו. לא היינו כמעט בשום שלב קבוצה בינונית: או טובים או גרועים, למעלה או למטה, לא באמצע. היתה דרמה. היו ריגושים. היה משהו שגרם לך לרצות להגיע ליציע ולצפות בקבוצה משחקת כדורגל. תחושה של צו 8 בעונה ההיא שבה כמעט ירדנו ליגה (הגול ההוא רגע לפני המחצית מול באר שבע ב-2005), או הרגשה של קונצרט בעונת הדאבל שבה כמעט כל משחק היה תענוג.

נכון שעדיין מוקדם להתנבא איך העונה הזו תסתיים, והתחרות על מי יותר בינוני בליגה הזו גם היא לא קלה. אבל כל הסימנים שהתקבלו עד כה בחדר הפיקוד העליון מראים שפנינו מועדות לשם, למקום הכי בודד בכדורגל הישראלי – מרכז הטבלה.

בעיני רוחי אני מדמיין איך נבלה קצת מצפונה לו, למרכז הזה. נרשום כמה ניצחונות בינוניים וסבירים על קבוצות חלשות ונרפות, אבל נמשיך להשיג גם תוצאות תיקו עם בני יהודות ורעננות, נפסיד לקבוצות צמרת ואם כל זה לא מספיק – בשלב כלשהו יערך הדרבי (לפרטים נוספים - במורד הפוסט). אני לא רוצה לחשוב מה יהיה בדרבי הזה. התת מודע שלי חושב בכל זאת, ואומר: הלוואי ונשיג תיקו.

במצב גרוע שכזה, אם יקרה, גם האוהדים עלולים להידבק בבינוניות של הקבוצה. הצעקות והשירים יחלשו, הקרחות ביציעים יגדלו, ושירי סוף העונה ("אצא לי השוקה") יתפסו את מקומם של הימנוני הקרב. לא תהיה תשוקה בעיניים של החבורה הקולנית משער 5. ואם אין תשוקה, אז למה כל זה שווה?

בבקשה, אדומים יקרים. אל תתנו לדבר כזה לקרות. תהיו ממש טובים או לפחות תייצרו עניין. אף אחד לא רוצה ללכת כבר בחודשי החורף לים. ולהישכח שם.

ניר קידר

2. ומה במחזור הבא? מפגש עם אחת הטוענות לכתר הבינוניות, מכבי חיפה. גם שם, בדיוק כמו אצלנו, העונה הזו החלה בצורה בינונית להחריד. מצד אחד, אנחנו לפניהם בטבלה. מצד שני, לפחות להם יש את אירופה. מי זוכר איך זה מרגיש לא להיות באירופה בשלב כזה של העונה?

מה שהיה עד לפני שנייה וחצי הקרב על האליפות, הפך למפגש בין שתי המאכזבות הגדולות של העונה. כבר לא תהיה את ההתרגשות ההיא מהגול של מהראן לאלא בקללת אליעזר, וגם לא את התחושה המתוקה של ה-1-4 בבלומפילד. התחזית: קרב חפירות במרכז המגרש, גול דרדלה לאחד הצדדים ודיכאון עמוק בצד השני. לא רק בגלל ההפסד, מדכא לכשעצמו, אלא בגלל הכיוון שההפסד הזה מסמן. עוד על הכיוון בסעיף 1.

3. וזהו המקום להזכיר שב-14 בדצמבר (אלא אם יוזז, ואני מתחיל לקוות שיוזז) ייערך הדרבי. לתשומת לבם של כל מי שלא רוצה ליפול לבינוניות.
 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#