בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשחק הכי טוב של הפועל, ואני לא שם

במקום להיות בבלומפילד ולחזות ברגע נדיר של התעלות, עשה הבלוג האדום את הדרך ההפוכה וצפה ברביעייה בפאב חיפאי. לפחות הג'מבליה הייתה טובה

תגובות

זה נראה לי הגיוני לחלוטין לנסוע לבקר חברים למרגלות הכרמל בדיוק בזמן שמכבי חיפה שיחקה בבלומפילד בשבת. לתדלק את המכונית שבקושי יוצאת מתל אביב, לאסוף את ר' ממרכז העיר, ולנסוע לפאב של אלכס, אוהד חיפה (כמה מפתיע), שנמצא בעיר התחתית ליד המושבה הגרמנית. להעביר את השבת ככה בנעימים, מבלי שהכדורגל ישלוט בסדר היום, אלא רק יבליח במנות קטנות וקצובות מבעד למסך הטלוויזיה שבפאב. במקום כדורגל, העדפתי להתרכז בפאי הרועים האגדי שמכין אלכס, בארטישוקים של שי, עוזרו הנאמן בפאב, ובבירה מלכה קרה מהחבית.

ברור לי שמה שאני הולך לכתוב עשוי להיתקל בביקורת רועמת מצד חלק מחבריי לטריבונה, אבל העונה הזו שאבה ממני את ההנאה מהמשחקים ולכן לא הלכתי אליהם. בעצם, כשחושבים על זה, לא היתה עונה שנעדרתי מהמגרשים כל כך הרבה, לפחות לא בשנים האחרונות. הריטואל חזר על עצמו פעמים רבות העונה: חשבתי, שקלתי ומדדתי, שקלתי שוב, והחלטתי שאין לי כוח לנסוע לבלומפילד שם ביפו, או לכל אצטדיון אחר. למה? אין לי סיבה, לא אתרץ. "הלכתי עם הפועל גם בטוב וגם ברע", שרתי לא פעם, אבל לא הצלחתי לקיים השנה. הבינוניות שברה אותי. גרמה לי להדיר את רגליי מהיציע ולהישאר בבית. אבל אדגיש שוב: אין תירוץ. פשעתי וחטאתי. לא הייתי אוהד מספיק טוב השנה. סליחה.

כשהגעתי עם ר' לדאנק, הפאב של אלכס, לא היתה שם נפש חיה, שזה די הגיוני לנוכח השעה המאוד מוקדמת. התחלנו לדבר על אוכל ועל אלכוהול טוב, ועל אנשים שצריך להרוג, אבל כדורגל כמעט לא הוזכר, וכשהוזכר החמצנו פנים וסיכמנו שאין באמת על מה לדבר: גם הפועל וגם חיפה נראות כמו הצרות שלנו העונה. לפחות אצל חיפה המצב צפוי להשתפר, בהפועל מסתמן שמה שחווינו השנה הוא רק פתיח לבאות. אפריטיף של כוס רעל.

ניר קידר

אז העדפתי להתרכז בשאריות הג'מבליה שאלכס הכין יום קודם ובתורמוסים ובחמוצים, ובמחשבה שלפחות אזכה הפעם בחוויה חיפאית מתקנת. חוויה מתקנת משום שבתחילת העשור הקודם, כשחיפה והפועל היו קבוצות צמרת על אמת, כל ביקור בקללת אליעזר לווה בתכניות על עצירה בשווארמה של חאזן, או חומוס חיפאי טוב, אפילו ביקור במעיין הבירה. "אם כבר הגענו לחיפה, לא נשקיע בארוחה טובה?", חשבנו אני והחברים ליציע. אבל בערך בסביבות הדקה ה-80 ומשהו, כשהירוקים היו תוקעים לנו את המסמר השלישי בארון הקבורה שהיה השער של שביט אלימלך, כבר לא היה לנו תיאבון. כמו שודדי בנקים נמלטנו מהאצטדיון הנורא למכונית, שהחלה לדהור על כביש החוף בחזרה למרכז.

לקוחות החלו להגיע לפאב קצת לפני שריקת הפתיחה. הכנתי את עצמי מראש לסביבה עוינת, לאוהדים חיפאים שבמקרה הטוב יזכו אותי במבט זועף כל פעם שאצעק "יש" לאחר מהלך סביר של דמארי או ורמוט. אבל כמעט כל הנוכחים, למעט אלכס, בכלל לא התעניינו בכדורגל. אווירת סוף עונה חדרה לחלל הקטן של הפאב, קצת בדומה לאווירה ששררה בבלומפילד באותו הזמן. "אני מתנצל שאין כאן אוהדי חיפה", הפטיר אלכס, אבל הסברתי לו שזה לא באמת משנה לי. יהיה מה שיהיה, בכל מקרה למשחק הזה אין חשיבות. ואז התחיל המשחק, ובמקום שיגרום לי להשלים עם הניכור שאפיין את הצופה במשחקיה של הפועל תל אביב מודל 2014, דווקא אז שיחקה הקבוצה את המשחק הכי טוב שלה העונה.

לשם שינוי, הצלחתי לחזור מחיפה בלי הזנב בין הרגליים. בעונת הדאבל ובסביבתה היו כמה ניצחונות הירואיים בעיר הכרמל, אבל גם אז לא יצא לי לממש את תכניותיי. לראשונה מאז שנות האלפיים הן התממשו בגלל העונה הנוראית הזו, שהסתכמה לה בשנייה ההיא בסוף הדרבי שבה הכדור של זגורי החליט לפגוש את הקורה ולא את הרשת. גם ברגעים שלא היה באמת רע במהלך העונה, אז גם לא היה באמת טוב. היה בערך כזה, היה פחות או יותר. לפחות הפעם נהניתי מארבעה שערים, שגם הם היו בסך הכל תפאורה לג'מבליה טובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#