בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג האדום

זה לא בדיוק געגוע, זה סתם נעים להיזכר

היו ימים בהם הפועל תל אביב ומכבי חיפה נאבקו על האליפות, והקבוצה מהצד הלא נכון של העיר היתה בפרופורציות הנכונות

תגובות

1. לא זכור לי מתי היה מפגש כל כך מתעתע ומשקר בין הפועל לחיפה כמו זה ששוחק אתמול בארנה הסופר-גלקטית בחיפה. מה שעד לא מזמן נחשב למפגש הפסגה של הכדורגל הישראלי, כזה שהכריע גורל של אליפויות, הפך למפגש בין שתי קבוצות מבולבלות וגרועות. ורגע אחרי שאתה מעכל את ההפסד באופן סופי, מתגנבת המחשבה האסורה שאולי זה בעצם דבר טוב, שקיבלנו בראש.

ואתה חושב לעצמך שמישהו היה צריך כבר להתעורר שם במתחם חודורוב ולהגיד: "חברים, זה יפה שניצחתם כמה משחקים בפוקס, בעזרת פנדל בדקה ה-90 או גול שמגיע משומקום, אבל יש גבול למה שאפשר לעשות בליגה הזו עם שחקני נוער בהרכב וזרים בשקל וחצי. כן, הרמה כאן די גרועה, אבל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, ת'ם יודעים; מתישהו הסטטיסטיקה תתיישר ונשוב למקום שיועד לנו בשנת הבצורת הזו".

ובגדול, האדם הזה שטרם התעורר ואמר את מה שאמר ממש צודק; ואתה כבר כמעט שמח על ההפסד שיחזיר את הקבוצה לפרופורציות הנכונות ויגרום לנו להילחם שוב, לחשוף שיניים מול כל הרעננות והאשדודיות. רק שאז אתה מזכיר לעצמך שהפסדת, בעצם, לאחד מהמודלים החיפאיים הרופסים ביותר שנראו כאן בשנים האחרונות. מודל שהפסיד בעצמו לכל הרעננות והאשדודיות האלו. ואם הם לא ניצחו את הרעננות והאשדודיות ואתה הפסדת להם, אז מה בעצם אתה שווה? (רמז: לא הרבה).

וזה בעיקר מוזר. מוזר מאוד ששתי הקבוצות האלה נראות ככה ושוות כל כך מעט, דווקא בארנה הסופר-גלקטית שנבנתה שם. ואתה מתגעגע קצת לימים ששתיהן היו חזקות ונלחמו על האליפות, בזמן שהקבוצה מהצד הלא נכון של העיר היתה בפרופורציות נכונות. כן, כן, גם אם המשחקים נערכו בעיי החורבות שבקרית אליעזר (מתוך הספר: "געגועיי למהראן לאלה ולדקה ה-59).

2. בעקבות הפרסום המרעיש באתר וואן על רוכש פוטנציאלי מסתורי ועשיר (יותר מגולדהאר!) שירד מהעניין בשל אירועי הדרבי (אירועי הדרבי!), פתח הגולש עמי נאווי (לא המקורי) מפורום השדים האדומים שרשור מתבקש, תחת הכותרת "אבל אז בא הדרבי". "הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים היה לקראת חתימה, אבל אז בא הדרבי", הציע גולש אחד, בזמן שאחר כתב ש"ארה"ב רצתה לשחרר את פולארד, אבל אז בא הדרבי".

 "רק עשיתי פיו פיו עם ארלוזורוב אבל אז בא הדרבי", ציין גולש שלישי וגולש נוסף הציע: "מירי רגב עמדה לכתוב טור דעה נוקב ומעמיק על העובדה שהסוציולוגיה של הידע היא דיסציפלינה מדעית חדשה יחסית ונזילה למדי, אבל אז בא הדרבי".

כן, כן, כמו שכבר נכתב כאן בפוסט הקודם – האופן שבו ההנהלה ממנפת את אירועי הדרבי כדי לחזק את התזה שלה שהאוהדים אשמים במצבה של הקבוצה, שובר שיאים חדשים של גרוטסקה. וזה הופך ממעליב ועצוב - למעליב, עצוב ומצחיק.

3. בערך לפני שנה כתבתי כאן פוסט על שבוע די נוראי שגם בו הפסדנו למכבי חיפה, אך שייזכר בעיקר בשל לכתו של האדמו"ר האדום שלנו, אריק איינשטיין. קראתי אז לראש העיר רון חולדאי לעשות חסד ולקרוא לבית החדש של הפועל על שמו של איינשטיין. בעוד כחודש צפויה הפועל לקיים את משחקה הראשון באולם החדש והמרשים שנבנה בפרבריה הצפוניים של העיר, ואין זמן טוב יותר מזה לקיים את בקשתם של רבים ולקרוא לו על שמו של האדום הגדול עם הלב הענק. מצ"ב: שיר עם מסר מפויס לזה שיושב בלשכת ראש העיר:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#