בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג האדום

הישרדות היא לא מלה גסה

וואליד באדיר איננו ואפילו שייע כבר לא כאן. מי שלפני חודש עוד העז לדבר על אליפות, יגלה שלצד הזיכרונות מהדאבל גם עונת הירידה מתועדת ביוטיוב

תגובות

1. זו העונה השנייה של הבלוג האדום. בראשונה הוא חווה עונת פרווה כזו עם רן בן שמעון על הקווים ובלי ריגושים מיוחדים, והשנייה, הנוכחית, היא אחת העונות הטראומטיות ביותר שידענו. לא פעם אני שואל את עצמי, למה בעצם הבלוג לא היה יכול להיכתב בתחילת העשור הנוכחי, או העשור הקודם, או איפשהו בשנות ה-80'. אז מה אם בכלל לא היה אינטרנט ואני הייתי תלמיד בבית הספר היסודי בן צבי בנס ציונה. זוטות.

בעיני רוחי, אני מריץ את צרור המחשבות שהיו מרצדות לי בראש בבוקר לאחר השער ההוא בתוספת הזמן בטדי ב-2010, של השחקן ההוא שעכשיו משחק בצד הלא נכון. במה הבלוג היה מתמקד אז? בוואליד באדיר מניף צלחת אליפות דווקא מול אוהדי בית"ר? בדרך שבה השגנו את הדאבל הזה נגד כל הסיכויים? בשמחה של אוהדי מכבי לאחר התיקו ההוא, שבסיומו חשבו שהרסו לנו את הסיכוי? בכל הדברים האלה יחד?

האמת היא שכתבתי אז טור קצר על איך שקלקלתי לעצמי את הדאבל כי טסתי לצפות בגמר הגביע הגרמני בברלין. אבל זה לא היה בבלוג, ובכלל לא הייתי שם, בטדי, ועכשיו אנחנו ניצבים במקום אחר, עצוב ומדכדך, עם עתיד לא ברור והווה מפוקפק. חבל שאי אפשר לטוס לברלין עכשיו. חבל שלא היה בלוג ולא הייתי בטדי אז.

ניר קידר

מה שכן, מזל שאפשר להיכנס מדי פעם ליוטיוב, לצפות ברגעים הגדולים של הפועל ולחלום שיום אחד נחווה כאלה שוב. אני מודיע כאן באופן רשמי שאם הרגעים האלה לא ישנו, הבלוג יהפוך להיות בעצמו ערוץ של סרטונים ישנים ביוטיוב, שבו אכתוב רק על רגעים גדולים מהעבר, כי כמה אפשר כבר להתפלש בדבר הנורא הזה שהוא הפועל תל אביב מודל 2014? או 2015? או, ככל הנראה, גם 2016? פפף.

2. אבל אין מה לעשות, מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת בבית הזה.

3. רק לפני חודש, פחות או יותר, היה מי שאמר שאפשר להסתכל למעלה, שאליפות היא לא מלה גסה, שהקבוצה מתחברת. אבל גם אז זה לא היה נכון ואפילו קצת מגוחך. המנג'ר סיפר אז על הסודות המקצועיים שלו בתקשורת, חשף איך בנה קבוצה טובה ויעילה בתקציב מינימלי. "ממילא אין הבדל בין זר כמו הרמוני איקנדה, שעולה 2,000 דולר לזר שעולה חצי מיליון יורו כמו נוסא איגייבור, מבחינתי הם באותה רמה", אמר הקוסם בראיון מפרגן ל"ידיעות אחרונות". באמת, ברקו, אתה בטוח שאין הבדל בין שחקן ששיחק בהפועל אשקלון, לבין מישהו שהוכיח את עצמו בליגה הישראלית וסיים עונה בבטיס?

ספי מגריזו

4. ועכשיו, מה? מה עכשיו? ארבעה הפסדים, חלקם מביכים, ואין מי שיעשה קסם. ניחא קסם, יש מישהו שם במסדרונות וולפסון שיכול לאמן? להתוות דרך? או שיטה? אולי מישהו מבין הדוברים הרבים של הקבוצה מוכן להודות עכשיו שהישרדות בליגה היא לא מלה גסה? שזה הכיוון ושכדאי להילחם בשיניים? שקבוצה של שקל וחצי לעולם תיראה כמו קבוצה של שקל וחצי?

5. בערוץ שם ביוטיוב מופיעים בטח גם סרטונים מ-2004/05 שבה שרדנו בקושי בליגה עם שייע, ואולי אם נפשפש גם נמצא משהו מעונת הירידה בסוף שנות ה-80'. זה לא גליק כזה גדול לצפות בסרטונים האלה, אבל כדאי להתרגל אליהם מאשר לאלה מעונת הדאבל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#