שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הבלוג האדום

תמונה אחת שווה 1,000 עסקנים, או לפחות 50% מהפועל תל אביב

ספי קרופסקי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"אביא את גיא אסולין, אשמור על בן רייכרט". כבירי המושיע
ספי קרופסקי

1. הייתי רוצה להיות הבחור שצילם את אמיר כבירי לתמונה שמופיעה בערך שלו בוויקיפדיה. הוא נראה בה זקוף, עם חיוך קטן וחצי מאולץ, ידיו שלובות ושיערו מפוזר כסוג של קונטרה לחליפה המוקפדת ולמשקפיים האפנתיים. מה החיוך הזה אומר, בעצם? מה הוא מחביא? הבחור שצילם את התמונה ככל הנראה יודע. כבירי אולי שוחח אתו על הפועל, ועל הדרך שתוביל אותו לקנות 50% מהקבוצה, ועל כל התוכניות שהוא מתכנן לקראת העונות הבאות.

"אביא את גיא אסולין, אשמור על בן רייכרט", "תהיה קבוצה שתתמודד על האליפות", "אני מגיע נקי, אני אדום מלידה", "אזוז הצדה כשיגיע משקיע רציני", הוא בטח אמר לו, אבל יכול להיות שלא רק. את הדברים האלה הרי כבר קראנו בעיתון. אולי הוא סיפר לו על גורמים עלומים שנמצאים מאחורי העסקה הזו? אולי הזכיר שכמה מהנפשות ששמן נקשר לקבוצה בשנים האחרונות קשורות גם אליו? אולי הוא סיפר לו על המצב הכספי הגרוע של הקבוצה, ועל כמה קשה יהיה לחלץ אותה?

ואולי לא, אולי הם לא החליפו מלה. בכלל, כתוב שהתמונה צולמה ב-2011, ומי ידע אז שכבירי ירכוש 50% מהקבוצה? אולי הבעיה היא בי. אולי אני סתם סקפטי, ובקרוב יבואו ימים טובים לקבוצה. "כבירי המושיע", "כבירי הוציא את העגלה מהבוץ", ייכתב בעיתון לצד התמונה ההיא מוויקיפדיה. ואולי עד אז יצוצו כבר תמונות חדשות, מרשימות וטובות יותר. מה שבטוח זה שמי שכתב את הערך על כבירי, אולי כבירי עצמו, חייב לדעת שאמנות כותבים עם ו' אחת.

יש לקוות כי הלקחים יופקו בעתיד. הקפטן האהובצילום: ניר קידר

2. כשעתיים וחצי לפני המשחק בחיפה, פרסם המשתמש ע' את הסטטוס הבא בפורום "השדים האדומים": "פורסם ש(שי אבוטבול) לא משחק היום בגלל חמישה צהובים. אבל הוא קיבל את החמישי נגד עכו (ולא שיחק בשבוע שלפני), ולכן אמור לא לשחק בשבוע הבא נגד הפועל פתח תקוה. החוקה כבר לא מרחיקה עשרה ימים אלא למשחק השני הרשמי. ההשערה שלי: ההתאחדות הוציאה דו"ח צהובים ובטעות ספרה את מחזור הבית העליון כמחזור של כולם. לא שאכפת לי, כל דקה שהוא לא על הדשא זו ברכה, אבל לא רוצה שנידפק מזה בטעות בשבוע הבא".

ההמשך ידוע. המחדל התגלה, ככל הנראה בעקבות אותה הודעה בפורום, ומכאן החלה להישמע ביקורת חריפה על הנהלת הקבוצה שהיתה יכולה לשתף את הקפטן במשחק הגורלי בסמי עופר, אבל במקום הושיבה אותו ביציע. השורה התחתונה היא שבלי הקפטן האהוב, הסמל והמופת, האתלט המרשים והזריז, הקבוצה ניצחה (בדוחק, אבל ניצחה), וככל הנראה הבטיחה סופית את הישארותה בליגה. המסקנה המתבקשת היא שחייבים להפיק לקחים מהמקרה הזה. אין ברירה. מהם הלקחים האלה? אשאיר לכם לנחש.

3. בזמן המשחק בשבת, הניפו אוהדי הפועל שלט שעליו נכתב: "לא לגירוש בכפייה, לא להפקרת ילדים למותם". השלט התייחס למצוקת אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל, שנאלצת להתמודד עם מדיניות אכיפה נוקשה מצד השלטונות ותנאי מחייה מחפירים. תנאים שהובילו באחרונה למותם של פעוטות בגנים שזכו לשם המפוקפק "מחסני ילדים".

הכי קל בימינו לטעון שצריך להפריד בין פוליטיקה לספורט; להתעקש שאין קשר בין הנעשה בתחומי המגרש וביציע לבין מה שקורה בחוץ, בעולם האמיתי. אבל הספורט הישראלי רחוק מלהיות עולם מקביל, אסקפיסטי, אחר. למען האמת, הוא שיקוף די מדויק של חיי היומיום שלנו, על שלל צדדיהם המכוערים (ולפעמים גם היפים). הספורט גם קשור באופן הדוק לחינוך: ילד שקילל בתוך המגרש יקלל גם מחוצה לו, וילד שלמד על ערכים של ספורטיביות וכבוד לזולת ככל הנראה ישמור עליהם גם במסגרות אחרות.

אני גאה להיות חלק מקהל שמבין את זה, והשמיע אמירה ברורה ומוסרית ביציע בשבת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ