הבלוג האדום

הפועל תל אביב אולי תרד ליגה אבל העיקר שתפסיק לשחק בנושים ומפרקים

"נמכרנו כולנו" כתב עלי מוהר ב-1995, מאז הפועל תל אביב לא הפסיקה להימכר והבור להעמיק. כעת האוהדים מסתובבים במבט מושפל למרות שהכל היה צפוי. משיח על חמור אדום לא הגיע ולא יגיע אבל האדומים מקווים לרדת ליגה בסטייל שלהם

בר פלג
בר פלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שחקני הפועל תל אביב מודים לקהל לאחר המשחק מול מכבי פתח תקוה
שחקני הפועל תל אביב מודים לקהל לאחר המשחק מול מכבי פתח תקוה. כל הסיפור הוא עניין של פורס מאז'ור ולא כשלונות ספורטיבייםצילום: ניר קידר

זה כבר למעלה מחודש שאני מנסה לכתוב טקסט שיביע ככל האפשר את רחשי ליבי על הנעשה בצד שלנו של העיר, המילים לצערי מסרבות להיכתב מעצמן. זו תקופה כזו בה כולנו מסתובבים כמו בסרטים מצוירים עם ענן אפור וגשום מעל הראש שלנו. הראש מושפל וחיוך חצי מובס על פנינו. ומה אומרים? לא אומרים. מבחינתנו, האוהדים, כל הסיפור הוא עניין של פורס מאז'ור ולא כשלונות ספורטיביים. משהו שאנחנו לא מצליחים להבין אבל מקבלים כי אין ברירה, כי הכתובת היתה כתובה על הפלריג בוולפסון. לאורך כל הדרך קיווינו שיגיע משיח על חמור אדום או שניים סינים עם מחזור בנק גדול שיקחו את הקבוצה על שלל חובותיה ומעט נכסיה תחת כנפיהם בדרך אל חוף מבטחים. לעומת חשבון הבנק האדום, בו אין כלום ולא יהיה כלום, בנק שמועות המושיעים הפוטנציאלים רק הלך והתמלא מדי יום באכזבות ושקרים.

בשבועות האחרונים אני צריך מישהו שיתרגם לי את כל מה שקורה פה לעברית יומיומית; כל מיני מהלכים, דמויות ומושגים כמו חדלות פירעון והקפאת הליכים. נאלצתי לחכות כל שבוע לעוד סבב דיונים משמים ולשמוע מכל מיני רודפי זרקורים איך הם חושבים שמכאן מתקדמים. אחרי שבדקתי זכויותי היטב וראיתי שאין לי איך ואת מי לתבוע על עוגמת הנפש שנגרמה לי מעצם היותי אדום, גם זרקתי לטובת הקבוצה עוד כמה שקלים. אפילו הקהל כבר לא מחפש אשמים ולא תולה נגד אף אחד שלטים כמו נרקומנים עיוורים אחרי עוד מנה של סם. לפני שנתחיל לדבר על העתיד ולבקש שילוו לנו חיזוקים, כדאי שנתחיל בהתנצלות כלפי השחקנים, הספקים והעובדים שבן לילה הפכו להיות תחת שם התואר הנוראי הזה "נושים".

"נמכרנו כולנו. השחקנים, שחקני הנוער, אוספי הכדורים, המעסים, האפסנאים, האוהדים, האוהדים השרופים - כולנו נמכרנו". כך כתב עלי מוהר בשנת 1995 כשעברה הפועל מידי ההסתדרות לידי מושיק תאומים. מאז אותו רגע בשנת 1995 נמכרנו שוב, כמה וכמה פעמים, לרמון, להראל, לטביב ולכבירי שהעבירו מיד ליד בור תקציבי ואנחנו שתקנו. נמכרנו, ובהליכה הזו שלנו לפירוק גם מכרנו: את השחקנים, את המעסים, האפסנאים, עובדי המנהלה ואפילו את בובת הקמע שמי יודע אם קיבלה משכורת בחצי השנה האחרונה. כולנו מכרנו אותם כששתקנו, המשכנו לגלול הלאה והתעלמנו מהכותרות כי זה נהיה מותרות אצלנו לקבל משכורות. ואנחנו, כולנו, נמשיך להלל באחד במאי, להרים דגלי פטיש ומגל ולא להבין את השורה התחתונה. המועדון שלנו התנהל בשנים האחרונות בצורה רשלנית ופושעת שיוצאת כנגד כל דבר עליו התחנכנו ובו אנו מתיימרים להאמין.

כעת, כשרק שלום הקבוצה לנגד עינינו ומינוס תשע הנקודות בראש מעייננו, אנחנו לא מסתכלים על האנשים שהם לא שחקנים. הספקים הקטנים, שנתנו למועדון שירות ולא קיבלו תמורתו דבר זולת אוויר חם והבטחות תשלום. התעלמנו מספקי קייטרינג ומפני אשפה, לא מס הכנסה, לא משרד כרטיסים, אלא סתם נותני שירות "פשוטים". אלו שלא מרוויחים עשרות או מאות אלפי שקלים בחודש, אלו שלא יצליחו לייצר כותרות באתרים השונים כי מאחוריהם לא עומד ארגון שחקנים – אלו שאני בטוח בכמעט מאה אחוזים, שלא יקבלו את מה שמגיע להם. גם לשחקנים אנחנו עושים עוול. קיצצנו וקיצצנו שנים על גבי שנים וכל חוזה שנחתם נפתח כל כמה חודשים כאילו היה רק סיכום בעל פה בין שני חברים. פתרון ה"קסם" שנקרא "האחים ניסנוב" משול לפלסטר על פציעה באבי העורקים. הכוונה היא טובה, אין לי צל של ספק, אבל תיכף זה שוב יתפרץ.

אוהד הפועל תל אביב מניף צעיף של הקבוצה
זה לא משנה איך תיגמר העונה הזאת, את העונש שלנו כבר קיבלנוצילום: ניר קידר

ובשולי הדברים, יש גם קבוצה, מאמן ושחקנים שמוצאים כל שבוע תעצומות נפש לעלות על הדשא וזה מפתיע בכל פעם מחדש. מעבר למשחק אמש בגביע ונגד באר שבע היינו (לראשונה זה שנתיים) אפילו לא רעים. הקבוצה בפירוק אבל האוהדים עדיין לא ממש מפורקים. גם אם נרד (וכפי שזה נראה כעת – נרד) נעשה את זה בסטייל - כשהתזמורת עוד מנגנת, האורות דולקים והשערים מכוערים ומקריים, העיקר רק שנפסיק לשחק בנושים ומפרקים. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ