בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

25 שנה למעבר של משה סיני לבני יהודה: איש השנה

לא צריך להתאמץ כדי להסביר עד כמה 1989 היתה אחת השנים הגדולות והמשמעותיות של המאה ה-20. לא היה תחום חיים אחד בשנה הזו שנותר חף מהתרחשויות דרמטיות. כן, גם הכדורגל הישראלי

7תגובות

אושיית המוזיקה בועז כהן כתב על זה לפני כחצי שנה ודי כיסה את 1989 מבחינה מוזיקלית והיסטורית. אנחנו כאן בשביל ספורט ולכן, נסו לדמיין את ההיסטוריה של הכדורגל האירופי והבינלאומי בלי אסון הילסבורו, למשל. ליוורפול לא היתה קורסת לתוך עצמה, הפרמייר-ליג לא היתה יוצאת לדרך בתחילת הניינטיז וייתכן ש"לעשות רוני רוזנטל" היה ביטוי שמתייחס לסלאלום שרוזי דפק מול אזרבייג'אן בנובמבר 1994 ולא להחמצה הגדולה בהיסטוריה של המשחק, במפגש בין ליוורפול לאסטון וילה בספטמבר 1992.

גם בישראל, קטנה ומפגרת אחרי העולם ככל שתהיה, 1989 היתה שנה אדירה. המחצית הראשונה שלה כללה את גמר הגביע בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה, את שיא הדקות בלי ספיגה של גיורא אנטמן וגם את ירידת הליגה ההיסטורית של הפועל תל אביב. שלושת אלה – מי פחות ומי יותר – הניחו את היסודות לדבר הכי גדול שקרה באותה שנה: לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי הוכתרה האלופה עוד בטרם שריקת הפתיחה של העונה.

זה קרה היום לפני בדיוק 25 שנה: יום חמישי, 31.8.1989. סמוך לשעה 12:00 נקבעה האלופה של עונת 1989-90 על מה שכונה בעיתוני הספורט של פעם "השולחן הירוק". בפועל, סביר שזה היה שולחן עץ משרדי בעל עיצוב משעמם במיוחד – אפילו לא עיצוב סקנדינבי, הרי מי חלם על איקאה באותם ימים. המכתיר: עו"ד עדי זרנקין, שמונה לבורר כדי לדון בתביעתו של הכדורגלן הישראלי הטוב ביותר בשנות השמונים להשתחרר מהקבוצה שהפכה לקבוצת האם שלו, לחצות את האיילון מזרחה ולהצטרף לקבוצה שהניחה בפניו הצעה שלא יכול היה לסרב לה; בשכונת התקווה מספרים עד היום על כסף, הרבה מאוד כסף. הגירסה הרשמית אומרת 120 אלף דולר בתיווכו הצמוד של האוהד ואיש העסקים בצלאל מזרחי ז"ל.

ראובן דהרי, באדיבות מוזיאון בני יהודה

זרנקין פסק – משוחרר, ומשה סיני, שגם ככה התאמן כל הקיץ עם בני יהודה, נפרד מהפועל תל אביב, שירדה לארצית שלושה חודשים קודם, ונערך למשחק הבכורה שלו אצל הזהובים – כעבור יומיים, מול מחזיקת הגביע בית"ר ירושלים.

זה היה אירוע כמעט בלתי נתפש. כדי להבין כמה סיני של סוף האייטיז היה גדול לא צריך להידרש לעונות האליפות האדומות של 1980-81 או 1985-86 - בשתיהן כיכב, כמובן - אלא להתבונן דווקא בעונת 1987-88, אותה הפועל פתחה באופן מזעזע (כשסיני בבוורן הבלגית). כשחזר, ולמרות שמכבי נתניה נראתה מעולה, הפועל לקחה אליפות עם כדורגל נוראי שכיעורו הוקהה בגלל היכולת של סיני.

היה פה גם טיימינג גאוני. באפריל, הרבה לפני שהפועל ירדה ליגה, מכבי תל אביב סגרה עם השחקן השני בטיבו בארץ בשנות השמונים, אורי מלמיליאן, שהצליח לנטוש אחרי כמעט 15 שנים ואליפות אחת בבוגרים של בית"ר ירושלים את גב ההר והבין שכדי לשחק אותה הוא חייב לעצמו את תל אביב (באיחור נוראי, כמובן; נסו לדמיין מה היה קורה אם היה מגיע לאחת משלוש התל אביביות באמצע האייטיז).

הקבוצה הגדולה השנייה של אותן שנים, מכבי חיפה, בדיוק לקחה אליפות אדירה ולא היה לה שום צורך באחד כמו סיני, מה גם שספק גדול אם הטאלנט היה מסכים להכניס את הראש לפוליטיקה המעיקה של חדר ההלבשה הירוק באותן שנים (על הנסיעה הבלתי נסבלת לשם, מאה קילומטר של אפור, מיותר לדבר). הקבוצה השלישית שהיתה על הגל באותן שנים, הפועל פתח תקווה, התבססה על סגל צעיר ושמח מדי וכנראה לא מצאה שימוש טוב בסיני (פראיירים, היו לוקחים אליפות בקלילות אתו, וגם ההעברה בתוך מרכז "הפועל" היתה חלקה ומהירה).

אז מה יצא? שהאופציות של סיני היו, אם רצה ואם לא, בני יהודה, מכבי נתניה ושמשון תל אביב. עם כל הכבוד לשתיים האחרות, ובאמת שיש הרבה, אי אפשר היה להשוות אותן לבני יהודה. לא מבחינת הקהל (שמשון כבר דעכה), לא מבחינת הנוחות של סיני (תל אביב, בכל זאת), לא מבחינת הכסף (שתיהן) ולא מבחינת ההזדמנות לעשות היסטוריה.

AP

כי בני יהודה של קיץ 1989 היתה אחת הקבוצות הטובות בישראל – למרות שנשארה בליגה בקושי (על חשבון הפועל). היא פתחה את עונת 1988-89 בצורה רעה ואפילו העונה שעברה, עם ירידת הליגה המשפילה וחוסר התפקוד במרביתה, לא הצליחה לשבור חלק מהשיאים השליליים של 88-89. ב-13 המשחקים הראשונים היא צברה רק חמש נקודות, ואז המאמן אהוד בן טובים חזר אל כר הדשא ובמקומו הגיע גיורא שפיגל, שבדיוק סגר חצי שנת אבטלה אחרי שעף ממכבי תל אביב בגין העשירייה שחטף בחיפה במאי 1988.

בני יהודה של סוף 1988 היתה הקבוצה הסקסית בישראל. מרוב שהיתה סקסית, מי שבאמת אהב אותה סבל משברון לב. כמה סקסית? היא היתה תוקפת עם עשרה שחקנים בחצי של היריב. אפילו בקטרגל בשכונה לא משחקים ככה. כולם – פשוט כולם – עולים. הגנה? אין זמן, צריך להציל את המולדת. בשער עמד יעקב אסייג האומלל, עוצר והודף ובסוף סופג כי באמת, כמה אפשר.

שפיגל זיהה ישר שמדובר בחוראנים וזרק להרכב ילד בן 18 – רואי חדד – בלם הנבחרת הצעירה של שלמה שרף, עם הוראה אחת: "אל תעלה". המשחק הראשן של חדד, מול שמשון, נגמר בתיקו מאופס. במשחק השני, מול בית"ר ירושלים, הוא היה במשימת נבחרת והקבוצה הפסידה 2-0. הוא חזר להרכב ביום האחרון של 1988 ובני יהודה ניצחה לראשונה באותה עונה, בדרך ל-11 משחקים רצופים ללא הפסד. את העונה היא סיימה עם הישארות בליגה, כמובן, ועם הפרש שערים חיובי. וזו קבוצה שכבר ירדה באמצע העונה, כן?

בני יהודה וסיני, בקיצור, היו זיווג מושלם. הקבוצה הכי בוערת והשם הכי חם, הבחורה הכי סקסית בעיר וזכר האלפא הכי שווה בארץ, האלטרנטיבה של הליכוד הגאה והקילר הגדול של מפא"י המפוררת. וכמו תמיד בזוגיות כזו, גן העדן לא הגיע מיד. בשני המחזורים הראשונים בני יהודה לא ניצחה וסיני לא כבש (במחזור השני החטיא פנדל מול אריה חביב מבית"ר תל אביב – פעם ראשונה מתוך שלוש באותה עונה). במחזור השלישי, מול הפועל רמת גן, הוא כבש שער ראשון מתוך 14 שכבש בעונה כולה.

הקבוצה לא באמת רצה לאליפות עד תיקו 2-2 מול הפועל כפ"ס במחזור ה-15, שאחריו, כנהוג אצל בני יהודה, בשכונת התקווה ואצל משה סיני, היה בלגאן רציני מחוץ למגרש. במחזור ה-16 כבר היה מהפך מול מכבי נתניה, במחזור ה-17 ניצחון בימק"א הבוצי מול הפועל ירושלים, עלייה למקום הראשון והישארות שם עד לסוף העונה – הפעם היחידה בתולדות הכדורגל הישראלי שקבוצה שלישית של עיר זוכה בכתר.

כל זה לא היה קורה בלי הזרועות האימתניות של יעקב אסייג, בלי המוח של רואי חדד, בלי הראש של חזי שירזי, בלי הכוח של דוד סלמן ומשה עלו, בלי הצירוף במחזור ה-11 של רוני לוי (תוספת כוח מטורפת לקישור הזהוב), בלי הצמה של חיררדו גונזאלס ובלי החזון של גיורא שפיגל.

אבל בעיקר, ויותר מהכל, כל זה לא היה קורה בלי ה-31.8.1989, שעה 12:00, אצל עו"ד עדי זרנקין.

"בני יהודה אלופה, מנגינה כל כך יפה":

מתוך בלוג הספורט "סטופקס" של ניצן ליבנה ועידן סגל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#