בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכדורגל שלנו מסריח, ואנחנו מתים עליו

המאפיה הסמוכה לגרונדמן, הסנדביץ' בנתניה, הזיעה החמוצה, הסיגריות, השנאה, גללי הסוסים, הניצחונות וההפסדים. ליגת העל חוזרת, על אפכם ועל חמתכם

7תגובות

תגידו מה שתגידו על הכדורגל שלנו, ואלוהים יודע שיש לכם הרבה מה להגיד, ובצדק - דבר אחד אתם לא יכולים לקחת ממנו. את הריח. שנו לו את השעות, הזיזו לו את הימים, בטלו אותו בפני הכדורגל האמיתי, זה שביבשת שאנחנו עלק שייכים אליה - עשו לו את המוות, בקיצור - אבל את הריח בחיים לא תצליחו לקחת ממנו.

זה הריח של המאפייה הסמוכה לגרונדמן. והריח של הירקון שמבאיש עוד יותר את החוויה של משחק באיצטדיון רמת גן. והריח של הסנדביץ' בנתניה. והריח של ההרים בדרך לטדי. והריח המוזר שיש רק בחיפה. והריח של החופש כשעומדים ביציע בכפר סבא ומסתכלים מזרחה. והריח של המשתנות באורווה ז"ל בפתח תקוה. והריח הלא קיים של הרצליה. וריח האבק בווסרמיל (אל תעלבו, בחייאת. אנחנו רגישים לזה כאן בגוש דן).

והריח של הסמטאות בדרך למגרש בשכונת התקוה - ריח שכולו מעיים של כבש על פתיליות או טבית על פלטה של שבת או סתם אלפי חלקי צאן שונים שנצלים על הגריל באחת מעשרות המסעדות ברחוב האצ"ל. והריח של הבזליקו (מי יודע היום מה זה בזליקו, בעצם?), והריח של הבייגלה (עם הזעתר שמגיע בתוך נייר), והריח של קציצות בשר השועל/הכלב/התן שההוא היה מטגן מחוץ לאורווה. ושוב, סליחה, הריח של הסנדביץ' בנתניה.

ניר קידר

והריח של הסיגריות (היוש עדי קול, תהיי בקשר עם החוק המפגר שלך), שלא עוזב אותך גם יומיים אחרי המשחק. וריח הזיעה החמוצה של גברים שקונים ג'ינס ב-1,200 שקל אבל מתעקשים לא לרכוש דיאודורנט כי לא היה מבצע עליו בסופר פארם. והריח של הדשא הקצוץ שכוסח שעתיים קודם על ידי האפסנאי הנאמן. והריח הנוראי של גללי הסוסים שעליהם רוכבים גיבורי התהילה של משטרת ישראל.

והריח של השנאה - אל תזלזלו בריח של השנאה ואל תפסלו אותו ישר, פשוט קחו אותו במידה הנכונה. הריח של השנאה, שזורם דו סטרית במחלף שער הגיא, ובין דרום מזרח תל אביב לצפון הישן שלה, ועל כביש 2, וב-150 הקילומטרים שמפרידים בין באר שבע לנתניה - הריח הזה של השנאה פרנס פה עשרות (אם לא מאות) משחקי ענק שייכנסו לפנתיאון. הריח הזה סיפק גם לא מעט תקריות אלימות - אבנים שהתעופפו, פחיות שנזרקו, חזיזים שהתפוצצו, רימוני עשן שהושלכו ופרצופים שאוגרפו.

והריח של הפסד במשחק חוץ שגורר אחריו נסיעה של שעתיים - יש לו ריח, אתם פשוט מדחיקים אותו, אבל תכף הוא יחזור אליכם. והריח של שופט מעפן, תמיד היו ותמיד יהיו כמה שופטים מעפנים. והריח המשונה שמתלווה לחלק מהמשחקים עם התוצאות המוזרות (או ההשמטות התמוהות, או איבודי הכדור הלא ברורים, או העבירות-בתוך-הרחבה שנעשו במקרה). והריח שממלא את הריאות יותר מכל - זה שמתפשט בנחיריים בדקות הבודדות של אושר אחרי ניצחון גדול - רגע לפני שמריחים את הפחד מפני הפרויקט הבא.

אז אתם יכולים להתבאס עד מחר ולהגיד שהכדורגל שלנו מסריח, אבל לפחות עכשיו יהיה לכם יותר קל להודות באמת: הסירחון הזה הוא גם שלכם, שלנו, ואנחנו מתים עליו.

עופר וקנין

מתוך בלוג הספורט "סטופקס" של עידן סגל וניצן ליבנה

סוף סוף כדורגל: פרויקט מיוחד לפתיחת ליגת העל
מי הלך, מי הגיע ולאן הולכות קבוצות ליגת העל? \ ניר צדוק | יוסי בניון, איש עסקים בסטופקס \ אלעד ליפשיץ | נבוא, לא נפריע ונזכה באליפות \ איתי מאירסון |  הכדורגל שלנו מסריח ואנחנו מתים עליו \ מאור זכריה, סטופקס | מה יעשה אלכסנדר הגדול במכבי חיפה? \ משה בוקר | הבקרה התקציבית היא הבנק של הכדורגל הישראלי \ משה בוקר | דור שלם דורש לשלם פחות \ משה בוקר ראיון עם השופט רועי ריינשרייבר | ראיון עם איזי שרצקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#