בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפך המחשבתי של אלישע ופאקו

לא הקצב הרצחני במשחק בווסרמיל מסמל על תחילתה של אחת העונות הטובות ששוחקו כאן, אלא האומץ שהפגינו שני המאמנים

תגובות

נוח לקוות ש-90 הדקות שסגרו את המחזור השלישי בקרב האדיר בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב, יהיו הסמל הגדול של העונה הזו – שרק החלה וכבר מאיימת להיות "אחת הטובות ששוחקו כאן". אבל אם נצא לרגע מאיזור הנוחות הברור מאליו וניכנס לפרטים, נראה שמה שאנחנו שואפים אליו כל כך נוצר, בסופו של דבר, בשינוי חשיבה אצל מאמנים ולא בקצב כדורגל רצחני שמספקים שחקנים או בטעויות של שחקני הגנה.

בדקה ה-68 של המשחק בווסרמיל קרה דבר נדיר: במצב של 1-1, כשהוא בנחיתות מובהקת בתנאי הקרב וכשהשער השני (והשלישי, והרביעי) של מכבי תל אביב אמור להגיע ממש כל רגע, אלישע לוי הוציא קשר והכניס חלוץ. פשוט ככה.

שלומי ארבייטמן נכנס במקום רועי גורדנה, שאיך שלא נתאר את התפקוד הקדמי שלו במערך שאלישע הציב – לא נצליח להתחמק מהעובדה שהוא קשר, שהעביר חלק ניכר מהמשחק בעבודה (טובה מאוד) ב-30 המטרים שלפני ואחרי קו מחצית המגרש, או בצדדים, או בכל פעולה שהיא לא כניסות לרחבה כמו שחלוץ סטייל ארבייטמן אמור ויודע לעשות.

אילן אסייג

באופן מוזר, כביכול, החילוף הזה קצת הרחיק את מכבי תל אביב מהשער השני שלה. מהכניסה של ארבייטמן ועד לשער השני של באר שבע מכבי נתנה את הדקות הפחות טובות שלה בווסרמיל (ו"פחות טובות" של מכבי תל אביב זה "מעולות" אצל מרבית קבוצות הליגה, כן?).

כמו שתמיד קורה במצבים האלה – בניגוד גמור למהלך המשחק (כמה כמה נגמר בבעיטות לשער, 6-49 למכבי?) – הפועל ב"ש עלתה ליתרון בדקה ה-85. קשה לקרוא לזה מפתיע כי יש פה היגיון בסיסי: ארבייטמן הציק הרבה יותר מגורדנה לשחקני ההגנה של מכבי תל אביב – אפילו בלי שממש נגע בכדור. מי שהרוויח מזה היה אליניב ברדה שדחק את השני של באר שבע.

ואז, כדי לא להישאר מחוץ למסיבה, הגיע התור של פאקו. הוא תכנן להוציא את קרלוס גרסיה – בלם – לטובת ברק בדש – חלוץ. זה היה חילוף שאמור היה להציל למכבי תל אביב את המשחק, אבל בהרבה מובנים זה יכול להיות החילוף שיהפוך את העונה הזו, 2014/15, לגדולה באמת: החילוף של בדש היה נקודת האמצע בין שני שערים, אחד מכל צד, שניהם ברוח הכניסה שלו: הראשון – כאוס ברחבה של אג'ידה, מכבי משווה ל-2-2, עדיין בלעדיו. השני – כאוס ברחבה של מכבי, כשגרסיה לא שם כדי לשמור, הנגיחה הכי קלה של ברדה בקריירה מחזירה ל-2-3.

השורה התחתונה: בליגה שבה קרית שמונה הופכת פיגור בנתניה לניצחון ומכבי חיפה נראית כמו מי שתוציא קרוב ל-50 נקודות רק במשחקי הבית, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב הבינו שאי אפשר להסתפק בתיקו ובטח לא בהפסד.

אילן אסייג

ומה שקרה הוא שמכבי תל אביב הפסידה 3-2 במשחק שהייתה צריכה לנצח בו 1-3 לפחות, הפועל באר שבע ניצחה באופן הירואי משחק שלא הייתה אמורה לקחת את הנקודות בו לאור הנחיתות שלה על הדשא. האפקט הפסיכולוגי, שבוודאות ישפיע על באר שבע יותר, חייב יהיה לתת את אותותיו במחזורים הבאים.

למה ישפיע על באר שבע יותר מעל מכבי? בעיקר בזכות פאקו, שעמד אחרי המשחק בעמדת הראיונות, ונשאל אם זו לא הייתה טעות להוציא את גרסיה ולהכניס את בדש. נשאל, ומתוך נימוס לא עשה פרצוף משתאה אלא הסביר, בנימוס וברוגע, שהקבוצה שלו נקלעה לפיגור לא מוצדק והוא רצה לא להפסיד את המשחק הזה.

נכון, אצל החבר'ה ב"יציע העיתונות" הוא בטח יקבל בראש (חסר אחריות, לא מבין את המנטאליות, רשלן וכו'), אבל מה בדיוק הוא אמור היה לעשות אחרת, כשנותרו לו שני חילופים והוא בפיגור 2-1? הגישה הבריאה של פאקו – הוא באמת הפסיד משחק שלא היה אמור להפסיד – היא זו שתקהה את השפעות ההפסד המוזר הזה עבור מכבי תל אביב. בכל זאת, מדובר באיש שענה – בלי להשתולל ובלי לאבד את זה – לשאלה האם הוא מאמין שאלופת השנתיים האחרונות והקבוצה שנראית הכי טוב מפתיחת העונה – חרף ההפסד – יכולה לנצח את מכבי חיפה בבית. רגוע, הכל רגוע.

מתוך בלוג הספורט "סטופקס" של עידן סגל וניצן ליבנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#