מוטי קקון: "אני לא זוכר סטטיסטיקות, אני זוכר שכבשתי גולים"

"העיט" אפילו לא ידע ששיא הכיבושים הרצופים שייך לו, אך בכל מקרה אינו מעוניין לראות את ערן זהבי שובר אותו ביום ראשון הקרוב

ניצן ליבנה, סטופקס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניצן ליבנה, סטופקס

כמה ערן זהבי גדול? מספיק גדול בשביל שיתחילו למצוא לו שיאים שבדרך כלל מוצאים רק בספורט האמריקאי.

בכדורגל הכבוד הזה שמור בדרך כלל רק למסי ולרונאלדו (מבלי להמעיט בכבודו של זהבי, כמובן). "הכי הרבה משחקים עם ארבע מיספרות על אדמה זרה", "הראשון מאז 1927 שמבשל, כובש ומבשל פעמיים בחודש נובמבר" ואיזוטריות נחמדות אחרות. שלא יובן לא נכון: שיאים נקבעים כדי שאפשר יהיה לשבור אותם, וסטטיסטיקה יכולה לשפוך המון אור על כל דבר כמעט. ובכל זאת, לפעמים מעט מוזר לקרוא בכדורגל נתונים שנראים הולמים יותר משחקים כמו בייסבול.

HAVING SAID THAT, כדי שיאספו בשבילך נתונים כאלה בכדורגל, בטח בכדורגל ישראלי, אתה צריך להתעלות. ממש להתעלות. כמה להתעלות? למשל, לא לספוג במשך 1,003 דקות רצופות, כמו שגיורא אנטמן עשה ב-1989. או לכבוש בתשעה משחקים רצופים, כמו שקקון עשה ב-1997 וערן זהבי עושה ב-2014, בדרך, אולי, למספר דו ספרתי, כמו השיא של ואן ניסטלרוי בפרמייר-ליג או של מסי ורונאלדו (כן, מסי ורונאלדו) בליגה הספרדית, עשרה משחקים לכל אחד. ותודה לארכירון עמיקם, הראשון שזיהה את היעד שאליו שואף זהבי.

ערן זהבי. עד כדי כך גדול, שמתחילים למצוא בשבילו שיאים כמו בספורט האמריקאיצילום: שרון בוקוב

זהבי היה מודע מאוד ביום שני האחרון לרצף שלו, והוא יהיה מודע אליו מאוד מאוד ביום ראשון הקרוב, בנתניה מול עכו. קקון? זה סיפור קצת שונה."אני לא זוכר סטטיסטיקה כזו, אני זוכר שכבשתי גולים", אומר בכנות "העיט", כיום בנקאי השקעות שעוקב מרחוק אחרי הכדורגל הישראלי. ביום המשחק מול בוסניה הוא יחגוג 42. "לא התייחסתי לזה אף פעם, השארתי את הסטטיסטיקות לעיתונאים".

אז לקחנו, אימצנו, וחזרנו אליו, כי משיא בן 17 שנה קשה להתעלם. לטובת זיכרונו של קקון, ולטובת הקורא ערן זהבי שהתחיל כיתה ה' בספטמבר 97', להלן השתלשלות האירועים: בין 3 במאי 1997 ל-13 בספטמבר, מצא חלוצה של הפועל פתח תקוה את הרשת בכל משחק ליגה, והיו תשעה כאלה, מהמחזור ה-27 של 1996/97 ועד החמישי של העונה הבאה, כולל הפגרה שבאמצע.

היריבות היו צפרירים חולון (שלושער), מכבי חיפה, הפועל כפר סבא, הפועל תל אביב, שוב מכבי חיפה (הפעם בעונה החדשה), בני יהודה, בית שאן, מכבי פתח תקוה ועירוני אשדוד. בסך הכל 11 שערים, ארבעה מתוכם מהנקודה הלבנה. ששת הראשונים סידרו לו את מלכות השערים של 1996/97, עם 20 כיבושים בסך הכל, ואת המקום השני בטבלה, אחרי בית"ר. ומול מי הרצף נקטע? מול מכבי תל אביב, כששורה אובארוב הדף כדור חופשי דווקא לרגל של אלי אברבנל, חצי מטר בקו אווירי מאיש השעה. כאן אפשר לראות את המשחק והשער שחתמו את הסרייה, מול אשדוד:


זהבי עומד כרגע על 13 שערים באותם תשעה משחקים, החל מהמחזור ה-32 של העונה שעברה, 26 באפריל: הפועל תל אביב, הפועל באר שבע (צמד), עירוני קרית שמונה, מכבי חיפה (צמד), בני סכנין (שלושער במחזור הסיום), מכבי פתח תקוה (בעונה החדשה), הפועל רעננה, הפועל באר שבע ומכבי חיפה. שלושה מתוך י"ג השערים נכבשו בבעיטת עונשין מ-11 מטר.

אגב, את הריצה למלכויות השערים קקון זוכר. אם כבר סטטיסטיקה, אז כזאת. פעם אחת מקום ראשון (1996/97, 20 שערים), ועוד שתי מדליות כסף (1998/99, 20 שערים, אחד פחות מקוביקה, ו-2000/01, 19 שערים, שישה פחות מנמני). השיא העונתי שלו היה בכלל בעונת 1993/94, 21 שערים, אבל אז זה הספיק לו רק למקום השלישי אחרי מזרחי (28) וזוהר (22). "בתקופה שלי היית עם 19-20 שערים ולא מסיים מלך השערים, אצלי היו חלוצים טובים", הוא אומר בגאווה שאי אפשר ולא צריך להסתיר.

יש לו למעלה מ-130 שערים בכחול ובלבן, סגן רק לבר כוכבא (ניסים קלדרון, היסטוריון הקבוצה, לא מתבלבל: "אף אחד לא היה נותן לו לשבור את סטלמך"), אבל כאן בדיוק מסתתר המוקש. "אני גאה במה שעשיתי, אבל שיחקתי בפתח תקוה, שזו לא מכבי תל אביב ולא מכבי חיפה. היא קבוצה גדולה, אבל לא מהכי גדולות. בדיעבד, הייתי צריך לעבור לקבוצה גדולה יותר כשהייתי במומנטום, והיו הצעות. היה לי חיבור למועדון והעדפתי להיות ראש לשועלים או ללכת לחו"ל. אבל זה לא שבהכרח הייתי זנב לאריות אם הייתי עובר לקבוצה אחרת בליגה.

מוטי קקון. "בדיעבד, הייתי צריך לעבור לקבוצה גדולה יותר כשהייתי במומנטום"צילום: ניר קידר

"זה היה יכול לשנות לי לגמרי את הקריירה, אני חושב שהייתי מקבל הזדמנות יותר בנבחרת, נחשף יותר. הייתי מקבל הכרה יותר גדולה, היתה תגובה אחרת. אני לא צריך להגיד לך מה היה קורה אם הייתי נותן במכבי תל אביב את כל הגולים שנתתי בפתח תקוה".

מה שקרה זה שהוא לבש את המדים הלאומיים פעמיים, במשחקי ידידות זניחים, וגם גיחה מוזרה למרידה הספרדית, שהתמצתה בישיבה מרובה על הספסל וגיחות בודדות לדשא, עקב סכסוך כספי בין ראשי המועדון לדני לוי. זוכרים אותו? תשכחו. "יצא לי האוויר מהמפרשים. אתה מגיע לפסגה ואז דוחפים אותך למטה, תתחיל לעלות שוב במקום אחר".

אבל קקון הוא לא רק סמל בהפועל פתח תקוה, ולא רק כוכב מפוספס. הוא לפני הכל חלוץ מחונן, שהבקיע הרבה מאוד פעמים. וככזה, הוא מנסה גם לנתח את תופעת זהבי - ווינר, קילר, סקורר, ובעיקר לא חלוץ בתעודת הזהות. "זה מזכיר את אבי נמני, גם הוא היה קשר שעלה במשך הזמן יותר קדימה לשפיץ, ובסוף תפקד הרבה מאוד כחלוץ. הוא קשר עם נשמה של חלוץ, יש להם אופי כזה. מבחינת קשר, זה אפילו טוב יותר, כי הוא יודע לבוא מאחור, ואותו שומרים פחות מאשר את החלוץ שההגנה סוגרת. גם קלינגר היה כזה, הוא הבקיע המון. עכשיו, כשהוא משחק כמו חלוץ במערך של פאקו, הוא פחות נוגע בכדור, יותר תלוי באחרים".

קקון במדי הפועל כפ"ס. "גם אם זהבי יעבור אותי, אני גאה במה שעשיתי"צילום: ניר קידר

יש ענייני אגו? מפריע לחלוץ שנכנסים לו לטריטוריה?
"אני לא הייתי בסיטואציה הזאת, אבל אם אתה חלוץ ובא מישהו שמשחק על המשבצת שלך... זה לא דבר שאתה לוקח בחשבון כשאתה בא לקבוצה, הם לא חושבים שזה יהיה התפקוד שלו, וזו בעיה מבחינתם. אולי אם הם היו יודעים, הם היו עושים חושבים אם בכלל להגיע לקבוצה".

קל לשכוח, אבל עוד לפני שגרמניה הפכה להיות הנבחרת ההיא שנתנה שביעייה לברזיל במונדיאל, היא ריסקה את הכבוד הלאומי של הסלסאו כשמירוסלב קלוזה השחיל את השני בבלו הוריזונטה. מול עיני כל העולם שבר קלוזה את שיא הכיבושים במונדיאל בכל הזמנים (16), ואת הלב של רונאלדו, שצעד בפסגה במשך שמונה שנים שלא ישובו עוד. המצלמה התמקדה אז ברונאלדו שלא ידע איפה לקבור את עצמו (בהתחשב במה שקרה שם בהמשך הערב, כדאי לקוות שהוא מצא מקום). שיאים נועדו להישבר, יודע כל ילד, אבל למה הדווקא השיא שלי?

קקון, קצת פחות מושקע רגשית בענף מרונאלדו, לוקח את זה יותר בספורטיביות. "אין מה לעשות, מה שצריך לקרות יקרה. גם אם זהבי יעבור אותי, הוא שחקן ענק, ולכבוד הוא לי להתמודד בקטגוריה הזאת. אני גאה במה שעשיתי".

מירוסלב קלוזה. שבר את שיא הכיבושים במונדיאל, ואת הלב של רונאלדוצילום: רויטרס

ומה הקטע עם אייאקס?

יוסי בניון היה כמעט הישראלי הראשון באייאקס? לא בדיוק, אבל בערך.

סיפור שהגיע באדיבות קלדרון, וקקון מאשר את הפרטים: "ב-1991 השתתפנו בטורניר נוער בלודנס באוסטריה, טורניר יוקרתי שאין לי מושג בכלל איך הגענו אליו. סיימתי מלך השערים, בחצי הגמר ניצחנו את אייאקס של דווידס ורייזיחר. עלינו לגמר מול איינדהובן, כבשתי והובלנו 0-1. אמרתי לצוות שלנו שאכבוש ויצלמו אותי, אבל הם בכלל לא תפסו איפה אנחנו. איינדהובן כבשו ארבעה שערים וניצחו.

"בארוחת ערב חגיגית פנו מהנהלת אייאקס עם כל התותחים, הביאו את כולם, הספונסר והמאמן וההנהלה, רצו להחתים אותי מיד. האנשים שלנו לא הסכימו בשום פנים ואופן. לעבור למכבי תל אביב? זה באמת משנה את הקריירה, גם אם אתה לא משחק בבוגרים של אייאקס עשית חצי מהדרך. האמנתי בעצמי".

מתוך בלוג הספורט "סטופקס" של עידן סגל וניצן ליבנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ