מאמן איי פארו: "יתרון הוא סיטואציה שלא הכרנו"

אחרי שהדהימו השבוע עם ניצחון ביוון, אנשי הנבחרת הקטנה עדיין מתקשה לעכל. "אנחנו מנסים ללמוד לשלוט בכדור, וזה משתפר", אומר לארס אולסן

ניצן ליבנה, סטופקס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניצן ליבנה, סטופקס

בערך רבע שעה לסיום המשחק בפיראוס ביום שישי, לארס אולסן הבין שהוא בבעיה. "אני לא רגיל לזה, אנחנו לא מנוסים בשמירה על יתרון. בדרך כלל אנחנו אלה שרודפים אחרי היריבה, הפעם היינו בסיטואציה שלא הכרנו. ניסיתי להגיד להם מה לעשות, לצעוק להם, לא בטוח שהם שמעו אותי. אמרתי שפשוט יעיפו את הכדור".

נבחרת איי פארו שלו הובילה ביוון 0-1, והלחץ המקומי היה כמעט כבד מנשוא. השחקנים שלו – כן, הם באמת נגרים, בנקאים ומורים - רגילים לנסות לשמור על התוצאה כדי שלא תעבור למחוזות ה-5 וה-6; פתאום להגן על יתרון, ועוד מול אלופת אירופה בדימוס? מתברר שבכדורגל לומדים בכל יום משהו חדש.

"בשעה הראשונה היינו טובים יותר", מספר המאמן הדני, שכשחקן היה הקפטן של ריצ'רד נילסן בקיץ הקסום של 1992, והיה מקורב אליו עד מותו לפני כשנה. "יכולנו להבקיע עוד פעמיים או שלוש. בחצי השעה האחרונה הם לחצו אותנו, אבל הצלחנו לעמוד בזה".

איך מסבירים דבר כזה? לא מסבירים. "זה בלתי אפשרי להסביר. לפעמים אתה תופס יום טוב, אבל הפעם ראיתי כבר אחרי עשר דקות שזה אפשרי. הם הגיעו לחוצים, הם פתחו את הקמפיין רע, אבל כל מה שאגיד לא יוכל להסביר את מה שקרה".

לארס אולסן, מאמן נבחרת איי פארו והקפטן של נבחרת דנמרק שזכתה באליפות אירופה ב-1992צילום: Steindy

מה שקרה היה ניצחון חוץ פרואזי ראשון זה 13 שנה ("היסטוריה, סנסציה, מה שתרצה"). חשוב מכך, זו הייתה הפעם הראשונה שהנבחרת של מדינת האיים הקטנה בצפון האוקיינוס, בין נורבגיה לסקוטלנד לאיסלנד, גוברת על נבחרת רצינית מאז משחק הבכורה הרשמי שלה, אי שם ב-1990 מול אוסטריה. ועם אסטוניה, ליטא, לוקסמבורג, מלטה וסן מרינו, שטעמו מנחת זרועה לאורך השנים, הסליחה.

המאזן של איי פארו מכובד למדי בגבולות הגזרה של הנבחרות מהדרג הנמוך ביבשת. היא עוד לא בתמונת ההעפלה לדרג השני מהסוף, אבל עם כל הכבוד, לא מדובר בסן מרינו או באנדורה, שלא לדבר על גיברלטר ("ברור שאנחנו משווים את עצמנו אליהם, כי זו הרמה שלנו. אבל אנחנו לא הכי גרועים").

מאז שנכנסה למעגל התחרויות רשמה רק שני קמפיינים "נקיים" של הפסדים בלבד (לסן מרינו, למשל, היו עד השבוע רק שתי תוצאות תיקו, במצטבר), ובסוף השבוע השיגה את הניצחון הרשמי העשירי בתולדותיה. "זה נראה שתמיד יהיו חמש נבחרות טובות מאיתנו בבית, אבל הדרך היחידה להשתפר היא לצבור נקודות ולהתקדם בדירוג. אני מקווה שזה יקרה עד תום העשור". כמו כל מאמן טוב של נבחרת קטנה, הוא שמח לספר על הפערים שמצטמצמים. נשמע מוכר?

הוא הניף את גביע אירופה ב-1992, במה שהיתה ועודנה נחשבת לאחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל העולמי. אחרי שפרש המשיך לקריירת אימון בינונית למדי, ולפני שלוש שנים הגיע לשנות כיוון באי השכן (נשמע מוכר?). אחרי שנה מוצלחת, יחסית, האריך את החוזה עד תום הקמפיין הקרוב.

"אין לנו מטרה מוגדרת, כי אנחנו לא טובים מספיק בשביל להגיד שבבית נתון נוכל לעלות, או לצבור מספר מסוים של נקודות. אנחנו רוצים להשתפר ממשחק למשחק, ובזה אנחנו מצליחים כבר תקופה ארוכה. אנחנו מנסים ללמוד לשלוט בכדור, וזה משתפר. עד לפני כמה שנים הם רק היו מתגוננים ויוצאים למפרצות. האימונים שלנו עוסקים רק בטקטיקה. רגע השפל? ההפסד 6-0 לאוסטריה, וגם המשחק בחודש שעבר, מול הונגריה. שלטנו, אבל הפסדנו משער ממצב נייח". נשמע מוכר?

"קשה להשוות את דנמרק של אז לנבחרת שלנו היום. נכון שהפתענו את העולם אז וגם ביום שישי, אבל ב-92' היינו הרבה יותר טובים. ביום טוב יכולנו לנצח כל אחד, ואת זה אני לא יכול להגיד על איי פארו. אנחנו משתפרים, במיוחד בקמפיין הנוכחי, ועם עוד קצת מזל וחדות היו לנו עוד שלוש או ארבע נקודות. אבל אף אחד לא שיער שזה מה שיקרה.

"המשחק הבא שלנו הוא ברומניה ונראה שהם הנבחרת הכי טובה בבית, אבל כשהגרילו את הבית חשבתי לעצמי שיוון היא היריבה הכי קשה. זה גם מה שחשבתי בהכנה למשחק שם. זה לא שנסענו ואמרנו 'ננצח שם'. אתה מנסה לשחק הכי טוב שאפשר. צריך לכבד את השחקנים, כי הם כל הזמן מאמינים, גם כשהם מפסידים.

"זה יהיה טיפשי להגיד שניקח נקודות בבוקרשט. אני לא אומר שזה לא יכול לקרות, אבל להגיד שאני מאמין? זה יהיה שקר. מה שהיה בשישי קורה פעם בכמה זמן, אולי פעם בחיים".

מתוך בלוג הספורט "סטופקס" של עידן סגל וניצן ליבנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ