תמיר כהן
תמיר כהן

השבוע הרגשתי לראשונה שאולי הגזמתי. זה קרה כשישבתי עם הילד על משטח הפעילות הצהוב במרכז הסלון והקראתי לו את "מעשה בארבעה בלונים". הגרסה המצונזרת של הספר המוכר. בזמן שאני מגייס את כל יכולות המשחק שלי כדי להעביר בדרמה המתבקשת את השורה "בום טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע" חשבתי שאולי אני פוגע בילד. שאולי עדיף לו בלי כל זה. בלי הלחץ במשחקים של יריבות לצמרת, בלי ההתרגשות וכאבי הבטן לפני המשחקים של מכבי, בלי כל הנסיעות וההוצאות החודשיות על חנות המועדון ועם היכרות עם כל צבעי היסוד. שאולי הוא יוכל להסתדר בלי זה. הרי מיליונים מצליחים לשרוד את זה ולהעביר את מה שהם קוראים לו חיים בצורה יחסית חלקה. ואז הגיע הרגע הזה. עוד רגע כזה.  

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ