הבלוג הצהוב |

אין זמן להתאבל, גם אחרי אחד ההפסדים הכואבים ביותר

יש משהו מאוד בודד בלהיות עצוב בגלל משחק כדורגל: אתה נראה כאילו אתה מתאבל על מישהו ואנשים אומרים לך למצוא חיים. כשאתה ביציע אתה יכול לספוג הכל, אבל את ההפסד בגמר הגביע ראיתי בנייד, בזמן חתונה של חבר

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תמיר כהן
תמיר כהן

יש משהו מאוד בודד בלהיות עצוב בגלל משחק כדורגל, בגלל קבוצת כדורגל, בגלל חיים מלאי אהבה לכדורגל. כלפי חוץ אתה נראה כאילו אתה מתאבל על מישהו; אתה נראה כואב, אתה נראה פצוע, אתה נראה חסר אונים, חסר חשק. וזה בולט ממרחק. אנשים ניגשים לשאול מה קרה, איך אפשר לעזור, מדמיינים את הנורא מכל. ואתה, נבוך, יודע שלא משנה איך תספר שכואב לך פיזית בגלל הפסד בפנדלים בגמר גביע - הם ינחרו בבוז, יצחקו, יהדפו את האבל ויהפכו אותו לתחמושת נגדך - יגידו שאתה צריך חיים, פרופורציות, שתגיד תודה שאלו הצרות שלך, שאתה צריך לשמור את הדמעות למי שבאמת צריך. עזבו, אתם לא מבינים, אתה אומר והם יורים בחזרה: זה אתה שלא מבין. אתה לא מבין שאתה צריך עזרה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ