בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

סיפורו של מועדון

הניצחון של מכבי ת"א על פרנקפורט הוכיח שוב כי הקבוצה הזו גדולה, שלמה ובלתי שבירה למרות שרוב מרכיביה בינוניים וסבירים

5תגובות

הם כמעט עשו לנו באזל. הם כבר כמעט היו שם. ה-3-3 היה באוויר. ביציע היתה תחושה שהנה זה קורה; אחרי שהובלנו 0-3 הם הולכים לחזור ולהחזיר אותנו הביתה עם הצעיף בין הרגליים. בזמן הזה אתה מנסה להבין אם כל זה קורה באשמתך. אולי לא היית צריך לשלוח את ההודעה השחצנית שמסרבת לנעול את המשחק עם תוצאת המחצית. "3 בראשונה, 3 בשנייה. להחזיר לגרמנים וכו'", כתבת בהתנשאות. ועכשיו הלב דופק כמו שהוא לא דפק מאז שעברת עם שלוש מזוודות ואייפד במסלול הירוק בנתב"ג. השוויון היה רחוק רק עוד התעופפות מגוחכת אחת של האיש בירוק או עוד טעות של הקפטן שלחובתו נרשמו השנה לפחות שלושה שערים. אבל השוויון לא הגיע. במקומו בא פנדל מארץ המכביזם: מתנשא, ממזרי ומשפיל. פנדל שמספר סיפור של שחקן, סיפורה של קבוצה, סיפורו של מועדון.

לא פשוט להיות בטוח בקבוצה שלך באירופה, בטח לא מול קבוצה מהבונדסליגה. אמנם זה נוגד את רוח המכביזם הבטוח והיהיר מסוף הפסקה הקודמת, אבל המציאות ודפיקות הלב עשו את שלהם. גם אחרי שלושה שערים ריחפה התחושה שהכל כל כך שברירי. שבכל רגע הגול הראשון הטיפשי יגיע ומיד אחריו יגיע עוד אחד, טיפשי פי כמה, ואז יגיע הגול שיפרק את מגדל הקלפים החלומי שבנית בראש במהלך המחצית הראשונה.

השניים הראשונים הגיעו, השלישי נשאר בחרדות, השאיר עוד כמה שערות לבנות. עצירת הגרמנים על שני שערים מעידה על התהליך שהקבוצה הזאת עוברת תחת ג'ורדי קרויף. אמנם היתה בהלה, היתה פאניקה – אבל הכדור הגרמני לא נכנס. זאת לא רק באשמת הבועטים הגרמנים או חוסר המזל שלהם (וממתי לגרמנים אין מזל?) אלא הרבה בזכות הרוח של הקבוצה הזאת. רוח שגדולה יותר מכל שחקן, הרכב או מערך. אפשר לכנות אותה "רוח הלמרות".

ניר קידר שרון בוקוב

כי הקבוצה הזאת כל כך גדולה, שלמה ובלתי שבירה למרות שכל כך הרבה מרכיבים בה הם בינוניים וסבירים. קחו את גאל מרגוליס לדוגמה. זה שחקן שבפעם הראשונה שעלה להתחמם בבלומפילד, החלו העוקבים אחר ליגת הנוער ביציע לספר על מהירותו. דיברו על גארת' בייל, יוסיין בולט ומטוסי קרב – בסדר הפוך. אמרו שהוא יחרוך את הקו הימני כמו ספידי גונזלס על אפדרין, תיארו את מצבם הנפשי של שחקני הנוער שהוא הותיר חבולים בצדי הדרך והעזו אפילו להשוות לכמה קיצוני סופה גדולים שלבשו צהוב.

אך האמת היא שהבעיה של מרגוליס היא לא רק של בשלות, הוא לא מקרה של שחקן שיכול להתפתח אחרי כמה שנים בהכח רמת גן. הוא פשוט לא שחקן שלם ומגוון מספיק. הוא יודע לרוץ, לא בטוח שכל כך מהר, והוא יודע לעבור שחקנים חלשים. וזהו. יסודות המשחק הם ממנו והלאה. ואז אתה תוהה איך פאולו סוזה לא רואה את זה. איך הוא משלב אותו בכל משחק. ואיך למרות שמספר 30 ממשיך לרוץ הלוך-חזור ליד הספסל שלו הוא עדיין נותן לו ללבוש את חולצת ההרכב. ואיך למרות הכל לעזאזל מכבי מנצחת.

ומרגוליס לא לבד. הקבוצה הזאת גדולה למרות שוער שנמצא מעבר לשיאו, למרות קשר אחורי ומוגבל שהגיע בייבוא אישי ולמרות שהקפטן שלה מפגין את היכולת האמיתית שלו רק בחדר ההלבשה. הניצחון על פרנקפורט אתמול המחיש את "רוח הלמרות" בצורה הטובה ביותר. ניצחת קבוצה אירופית פיסית למרות שעלית עם צמד הקשרים האחוריים הפחות טוב שלך; למרות שראדה פריצה, השחקן הכי אירופי שלך, שעל הנייר הכי מתאים למשחק שכזה, עלה לשחק רק בדקה ה-82; למרות שלמכבי בקושי היה משחק אגפים; למרות שהכישרון של עמרי אלטמן עדיין מאופסן באיזה בסיס טירונות במרכז הארץ ומעל הכל – למרות שההיגיון, ניסיון העבר הישראלי והמציאות במגרש סימנו בפירוש – שער השוויון הוא רק עניין של זמן.

שרון בוקוב
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#