בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

מכבי תל אביב רוצה את הכל

הניצחון ביום ראשון פתח את אחד השבועות הקריטיים של הצהובים בשנים האחרונות. למרות זאת, פאולו סוזה לא מוכן לוותר על כלום

8תגובות

יומיים-שלושה, גג שבוע. זוהי תקופת הזמן שלקח לפאולו סוזה ללמוד את הלקח שחווה על בשרו קודמו בתפקיד. אחרי כמה ימים בהם הפורטוגלי למד את המערכת, עשה קצת ויקיפדיה על מכבי תל אביב, הציץ בסגל של נבחרת ישראל וראה כמה סרטוני יוטיוב מדרבי ה-0-4 - הוא הגיע לשיעור הכואב ביותר (אולי היחיד שכאב) בעונה הקסומה של 2012-13: ההפסד בגביע לבית"ר ירושלים.

המשחק ההוא לימד את אוסקר גרסיה מיהי ומהי מכבי תל אביב. 90 הדקות שהסתיימו בהדחה כואבת בבלומפילד, מול היריבה השנואה מהבירה, סיפקו לו שיעור טוב יותר מכל שיעור פרטי שהיו יכולים לתת שמעון מזרחי, אבי נמני ושורה אובארוב גם יחד. אך אולי יותר מזה, ההפסד ההוא לימד את מכבי תל אביב מיהו אוסקר גרסיה: אמנם ווינר אדיר, אבל זהיר ומחושב. מכביסט לייט. לראיה, גם כשחשבנו שהוא למד את הלקח, הגיע ה-3-0 המשפיל מול בני יהודה במחזור הסיום. מכביסט, לא עד הסוף. פאולו סוזה ראה, למד והסיק מסקנות מול אותה בית"ר. אך למזלו, מכבי לא באמת היתה צריכה להתאמץ בתחילת השבוע בטדי (או כמו שהפרשן שכולנו משלמים את משכורתו אמר: "מכבי לא מתאמצת, היא משחקת בהילוך חמישי" – הטעות במקור אצל מי שהעסיק אותו).

שרון בוקוב

המשחק בטדי פתח את אחד השבועות הדרמטיים של מכבי תל אביב מאז האליפות של 2003 ומאבקי הירידה ב-2008. הדימוי היעיל והפשטני ביותר שעולה לראש הוא ארוחה בת שלוש מנות. אך נשאלת השאלה שממנה נגזר היחס של מכבי תל אביב למשחק מול בית"ר ביום ראשון ומול בורדו מחר: איזו ארוחה מהווה הדרבי? האם הדרבי הוא הקינוח שמגיע אחרי המנה הראשונה והעיקרית, או שמא הדרבי הוא הוא המנה העיקרית והמשחק מול בית"ר היה רק האפריטיף? 20 הדקות בהן מכבי באמת שיחקה בטדי נתנו תשובה די ברורה.

20 דקות ריצה ורצון הספיקו לשני שערים והחמצות שערים בטוחים של ראדה פריצה, מואנס דאבור וברק יצחקי (הרגע הג'נטלמני שלו לא היה כשלא חגג את הראשון, אלא כשהחמיץ את השני). זה כל מה שסוזה היה צריך. על דפיקות הלב בשבע הדקות האחרונות היינו יכולים לוותר אבל זה המס שיש לשלם כשהמטרה של הפורטוגלי ברורה: 10 נקודות משלושה משחקים. סוזה עשה שיעורי בית, הוא יודע שדרבי שווה 4.

סקר לא מהימן, לא מעוגן סטטיסטית ובטח לא מחייב, שהבלוג ערך מגלה שהשאלה "על איזה משחק היו אוהדי מכבי מוכנים לוותר" לא מספקת תשובה. כולם משיבים שאי אפשר. זה כמו להגיד את מי אוהבים יותר: את אבא או את אמא, את מיץ' או את ג'ורדי, את פריצה או זהבי. הם רוצים הכל. הכל. אין מקום לבחירה. אין מקום להקרבה. אין תמונה גדולה. אין עתיד לעומת הנאה רגעית. רוצים גם וגם. גם לנצח בטדי ולהישאר ביציעים חצי שעה אחרי ולשיר "הגיע הזמן אומרת אמי", גם לחגוג על ההרכב השני של הצרפתים ולהתפלל להגרלה נוחה, וגם לראות שוב ושוב את זהבי כובש שוב ושוב מול האדומים ומנופף בחולצה מול שער 11 (בלי שוב ושוב, שלא יקבל אדום).

לא שמענו השבוע מפאולו סוזה התבטאויות על שמירת כוחות, התמקדות במשחק ההעפלה ההיסטורי באירופה או בדרבי – הוא ידע שהוא לא יכול להגיד דבר כזה. בטח שלא להתנהל לפי זה. לכן השחקנים שמרו כוחות במגרש, לא עלו עם רצח בעיניים, נזהרו מפציעות מיותרות אבל לא ויתרו על 3 הנקודות. לכן המחצית השנייה בטדי היתה קשה לצפייה ולא כל כך מספקת. בכל זאת, סך הכל אפריטיף.
 

שרון בוקוב
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#