בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

אני לא שם

לא נסעתי לקרית שמונה. חסכתי חמש שעות מהחיים, אבל לא את התחושה שאם הייתי ביציע, אין סיכוי שמיטרוביץ' היה מוסר לבדש

13תגובות

לא נסעתי לקרית שמונה. לא יהיה כאן "וטוב שכך", "איזה מזל" או "הרווח כולו שלי". אמנם הצלחתי "לחסוך" חמש שעות מהחיים (שעתיים וחצי לכל כיוון), אבל מתברר שהרבה יותר כואב לקבל בראש בזמן שאתה יושב במקום הבטוח שלך, עם הצעיף על הספה וליד האשה שיודעת שלא יהיה לה בן זוג מתפקד בימים הקרובים. וכמה שזה כאב. גם לה.

אין משפט יותר מנותק מאשר "מזל שלא נסעת" כשהוא מגיע אחרי משחק הפסד. מי שאומר לך את זה לוקח בחשבון שהזמן שאתה מקדיש למשחק מתחיל מ"הברוכים הבאים" של יורם ארבל ועד הראיון עם פאולו סוזה. זאת בניגוד לנסיעה לאצטדיון, לישיבה עם החברים בפאב, לכניסה ליציע שעה לפני הפתיחה ויציאה חצי שעה אחרי השריקה, וכמובן הנסיעה הארוכה הביתה. מעבר לערך המוסף ולחוויה האמיתית של כל אחד מהרגעים במשפט הקודם, הישיבה בבית בהמתנה למשחק היא יותר מתסכלת ופחות פרודוקטיבית. מהשעה שש אתה מסתכל על השעון, מנסה לדוג את ההרכב בכל מיני אתרים, אשכרה קורא תגובות של ילדים בני 12 בעמוד הפייסבוק של הקבוצה ומעיר לחיים את קבוצת הוואטסאפ המשותפת לחברים ליציע. הזמן הרי לא מנוצל להמשך חקר מאיץ החלקיקים בשווייץ או אפילו לעזרה במטלות הבית. אחרי שהמשחק נגמר (בטח כשמדובר בהפסד) אתה נותר עם חלל שאתה לא יכול למלא, חור של ממש שייסגר רק אחרי החוויה המתקנת הבאה. ממש כמו ההבדל בין סטייק טוב במחיצת חברים ביום ההולדת שלך, לבין אותו הסטייק בחמגשית אצלך בסלון.

עבדאללה שמא

אז למרות ההפסד, המרחק והתנאים באצטדיון - חבל שלא נסעתי. מעבר למשחק, ויעידו על כך האוהדים האנגלים שנוסעים מאות קילומטרים כל שבת גם בליגה השנייה והשלישית, הנסיעה עצמה היא-היא החוויה. הריטואלים לפני הכניסה לאצטדיון – העמידה מול הטלוויזיה בקיוסק בניסיון לראות מה עשתה חיפה או מכבי בכדורסל, הקפיצה מעל הברזלים בבידוק הביטחוני כדי לחסוך לעצמך את אפקט הסנייק והבייגל'ה שאתה קונה בכל פעם וכל פעם מחדש שונא את עצמך על כך. וזה עוד לפני שנכנסת לתוך העדר הצהוב הזה והרגשת - כמו שאתה לא מרגיש בשום מקום אחר - חלק ממשהו. חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממך ושלך יש חלק גדול ממנו. אבל כשאתה שם, בתוך היציע, שר את השירים האהובים, מקלל את השחקנים השנואים, ומתפרק כמו שאתה לא יכול בשום מקום אחר בלי שזה יהיה כרוך בצו אשפוז בכפייה, אתה מבין שאין על זה. אין הרבה דברים בחיים שיגרמו לך להרגיש חי יותר. הניצחון הוא חלק מהחבילה הזאת, אבל גם כשהוא לא מגיע אתה לא נותר בלי כלום. אתה עדיין יוצא עם משהו. בלי נקודות, אבל עם משהו.

ומה עם העובדה שאי אפשר לערער עליה, שאם היית שם זה היה שונה? הרי אתה באמת מאמין בזה. בטוח באמת ובתמים שהנוכחות שלך שם היא הדבר היחיד שהיה מונע ממיטרוביץ' למסור לבדש. הרי הנוכחות שלך ביציע היתה משנה את הכל, זה לא היה יכול לקרות אם היית שם. הם לא היו עושים לך את זה. בחטאיי, אני שומר שבת, ובכל פעם מחדש אני בטוח שאם הייתי נוכח, אפילו רק צופה במשחק, התוצאה היתה אחרת. הייתי צועק לראדי לבעוט כשהוא פנוי, שואג על יצחקי שיפסיק לכדרר, מייעץ לזיו לא לעלות להתקפה ושולח מסרים טלפתיים לסוזה, כדי שזה ישלח למיטרוביץ' מסר בצורת כרטיס טיסה לסרביה (בלי קשר לבישול לבדש).

שרון בוקוב

בסופו של דבר, גם אם יבוא המדען שיוכיח שאין לנוכחות של אוהד השפעה על משחק, אין שום איש מדע שיוכל – או ינסה - להפריך את הטענה שהרבה יותר כואב לצפות בשידור של יורם ארבל ודני נוימן. הסבל גדול יותר כשאתה שומע את השניים שולפים סטטיסטיקה ללא שום גיבוי סטטיסטי (נוימן: "לא זוכר מתי בשנתיים-שלוש האחרונות מכבי ספגה שלושה שערים" – השנה מול באזל, מחזור אחרון בעונה שעברה מול בני יהודה, רמת השרון ב-3-4). יותר כואב להבין עד כמה העיניים של ארבל לא מסוגלות להבחין בשחקנים או נבדלים (האשים את זיו במסירה לבדש, כאילו חסר במה להאשים את זיו), והרבה יותר כואב לשמוע אותם מתלוננים על התנאים בתא השידור הצפוף והחם בזמן ש-2,500 אוהדים שלך קופצים בקור בפיגור 3-0 ולא מפסיקים לשיר.

ההפסד לקרית שמונה והפסד הנסיעה לשם מתעצמים בגלל שגם את המשחק מול אשדוד לא אראה בגלל השבת. החוויה המתקנת תיאלץ לחכות. את הסטייק הטוב שלי אוכל לבד, בחמגשית, בחושך, במוצאי שבת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#