בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

קיראו לי "פראייר" ו"ילד", אני אוהב את זה

נכון, רצתי כמו אידיוט לקנות את החולצה הצהובה החדשה ב-200 שקל. אבל היא גרמה לי להבין כמה אני מתגעגע לתום ולטוטאליות

2תגובות

בסוף השבוע שעבר יצא עמוד הפייסבוק של מכבי תל אביב בקמפיין יצירתי. איור של מטוס עם הכיתוב "המשלוח מאירופה בדרך" פתח את סכר המשאלות של אוהדי מכבי מודל ינואר 2014. הם דיברו שם על "הרגילים", עדן בן בסט, בן שהר או איזה ספרדי, התפללו לראדה פריצה 2.0, והיתה אפילו שמועה שלוותה בצילום מסך מהטלוויזיה האיטלקית על המו"מ המתנהל עם לא אחר מאשר ריקרדו קווארסמה - כן, ההוא שחתם בפורטו רק שבוע קודם ושלאימון הבכורה שלו באו עשרת אלפים אוהדים.

פחות מ-24 שעות לאחר מכן הגיעה תמונה טיזרית נוספת מבית היוצר של המחלקה השיווקית של המועדון: "המשלוח מאירופה במכס". היו אוהדים שקבלו על כך שמשווים שחקנים למוצרים (מה הבעיה? הרי לכך בדיוק נועד חלון הראווה המכונה "ינואר") ואחרים הטילו ספק ברצינות הקמפיין בהקשר של חיזוק הסגל. בסופו של דבר, כמו בכל מחלקה שיווקית, במכבי רצו למכור ולא לתת משהו – המשלוח שהגיע מאירופה היה בסך הכל החולצות עם הפאץ' של הליגה האירופית. זהו. מאכזב. מתגרה. מניפולטיבי.

יום למחרת, בזמן שמדדתי את החולצה המדוברת מול המוכרת בחנות בקרית שלום, תהיתי איך היא מסתכלת עלי. האם יש בה רחמים על כך שאדם בוגר נפל כל כך מהר ברשת של קמפיין שיווקי, או על כך שאותו אדם בוגר אשכרה עצר את חייו ונסע במיוחד כדי לקנות חולצה שספק אם ילבש במחיצת חבריו. כדי לחזק את סימני השאלה התבוסתניים משהו הגיעו לחנות אב ובנו. הבן יצא עם חולצה, האבא שילם. לכאורה כמו שאמור לקרות בעולם הגיוני ו"בוגר".

שרון בוקוב

בזמן שדגמנתי את "המשלוח מאירופה" לאשתי, תוך כדי תנועות פיו פיו מתבקשות, נעלמו הספקות. היא החמיאה, אמרה שהיא ממש יפה ואפילו הציעה לקפל ולהכניס לארון. בדקתי אותה - החולצה הונחה ראשונה בערימה המקופלת, לא קבורה מאחור כדי שלא אמצא או אשכח מקיומה. היא פרגנה. היא הבינה. אחרים הבינו פחות.

"איזה ילד" הוא מוטיב חוזר ששומע מי שעולם הדימויים, המחשבות ולוח השנה באייפון שלו מסונכרנים בעיקר לפי מועדי משחקים. כששאלתי את אשתי אם היא חושבת שאני ילד, היא השיבה ב"בארור", אבל לא שפטה אותי על זה. היא פשוט פתחה במונולוג קצר הכולל לא מעט סימני שאלה: "ראית את עצמך צופה פעם במשחק? שמת לב שאתה מדבר לעצמך, מקלל ומתפלל? עזוב משחק אמיתי, גם אני יכולה להבין את זה, אתה עושה את זה גם כשאתה משחק בפלייסטיישן".

מדהים כמה החלטות שקיבלת כילד אתה ממשיך לאמץ כמבוגר. בגיל שבע התחייבת שלעולם לא תלבש אדום, ולכן גם היום הגרב עם הפס אדום בחבילה ימצא עצמו "מושאל" לקרוב משפחה. בנערותך אפילו נשבעת - וכמה מטומטם היית - שלעולם לא תצא עם אוהדת הפועל; וכשהכירו לך אחת כזאת לא יכולת לשכוח את השבועה ואיכשהו הצלחת למסמס את זה. העניין הוא שכמבוגר אתה קושר להחלטות האלה כתרים רציונליים. מסביר כל החלטה בהגיון מעושה ומתבל באידאלים. הרי כל מה שאנחנו עושים זה ניסיון לשמר את המנגנון ההוא שילדים משתמשים בו טוב כל כך: הדחקה. 

ילדים מכירים את הבעיות של ההורים ומתמודדים עם לא מעט בעיות בעצמם והם עדיין רצים, מחייכים ומדגמנים חמידות ערוץ שתיימית. ילדים הם טוטאלים. כשהם רוצים משהו הם יעשו הכל כדי לקבל אותו. כשהם יתחפשו בפורים לאוהדי מכבי - ולעזאזל רעיון ההתחפשות למשהו שאתה לא - הם יזרקו על עצמם את כל הצעיפים, החולצות והמזכרות בצבעי הצהוב-כחול, לא יעצרו גם בצביעת הפנים.

ואתה מתגעגע לילד הזה. לתום הזה. לטוטאליות הזאת. הגעגועים מתבטאים בהשוואת כל שחקן בסגל לשחקן המקביל בקבוצת נעוריך: גארסיה לעומת פולוקארוב, שרן ייני מול נועם שוהם, ורחמנא ליצלן, ערן זהבי בתפקיד נמני. הגעגועים מתבטאים בזה שההבטחה לא ללבוש אדום שודרגה גם ללא לשבת על הכיסא האדום בפלאפל ג'ינה. הגעגועים מתבטאים בזה שהיום, כשאתה יכול להרשות לעצמך בלי לבקש מאף אחד, אתה נוסע לקרית שלום וקונה חולצה צהובה ב-200 שקל. 

צ'רלס בוקובסקי כתב שאמנם הוא מרגיש חרא, אבל בניגוד לרוב מי שהוא מכיר, לפחות יש לו את המזל להרגיש משהו. החליפו את החרא בילד וקבלו עוד הסבר רציונלי להתנהגות לא רציונלית. אבל כמה טוב היא עושה.

צריך להגיד את זה 1:
הפועל באר שבע מפחידה

צריך להגיד את זה 2:
חלון ההעברות אוטוטו נגמר וניקולה מיטרוביץ' עדיין מקבל משכורת ממיטש

ניר קידר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#