קוראים לזה פחד, ואני לא מבין למה אני מרגיש את זה - הבלוג הצהוב - הארץ
הבלוג הצהוב

קוראים לזה פחד, ואני לא מבין למה אני מרגיש את זה

אתה לא אמור להכיר את התחושה הזאת, בטח לא לפני משחק עונה מול פאקינג הפועל באר שבע. ככה זה כשרק לך יש מה להפסיד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תמיר כהן
תמיר כהן

1. כמכביסט, אתה אמור להיות בטוח בעצמך. להתנשא, להשתחצן, לזלזל. בטח לא לחשוש. בטח לא לפני משחק עונה. בטח לא לפני משחק עונה מול פאקינג הפועל באר שבע (הערב, 20:50, ערוץ 1). אבל הנה, כבר שבועיים שאתה חושב רק על זה. לא מחכה, לא מצפה, לא מייחל. חושב על זה ויודע שיש בעיקר מה להפסיד. אתה לא אמור להרגיש את התחושה הזאת, לא אמור להכיר את הגוש שמטפס מתחתית הבטן עד מעלה הגרון, כמו השלוק האחד יותר מדי שאתה לוגם מכוס הוויסקי הזול; אתה יודע שאתה תשלם עליו, אתה יודע שהוא יתנקם בך, אתה יודע שזה יכאב. קוראים לזה פחד ואני לא מבין למה אני מרגיש את זה.

קצת יותר מדי זמן פנוי מספק הסבר אפשרי. אמנם כמו בכל דבר שקשור לאהדת קבוצת כדורגל הוא רחוק מלהיות רציונלי, אבל זה הסבר שעושה את העבודה עבורי. במשחק הגביע באשדוד, איפשהו בדקה ה-75, היתה תחושה שזה כבר לא יקרה. שמכבי כבר לא תנצח את המשחק הזה. סליחה, זו לא היתה תחושה, אלא יותר הבנה, ידיעה. מסוג הימים האלה שאתה מאמין בכוחות עליונים, בטוב ורע. הבנו שאם למרות כל מה שהיה על המגרש מכבי עדיין בפיגור, אז זה כבר לא יקרה. זה לא היה רצף של כמה אירועים חסרי מזל אלא המזל עצמו שניהל את המשחק, לבש אדום-צהוב וקרא לעצמו דולפין.

הפועל באר שבע חוגגת על חשבון מכבי תל אביב בסיבוב הקודם. איך הם לא מפחדים? למה אתה זה שמפחד?צילום: שרון בוקוב
ממסי עד לונה צ'מטאיי

ואז זהבי כבש. הייתי האחרון שקפץ בגול ההוא כי פשוט הייתי בטוח שזה בחוץ, הרי זה לא היה אמור לקרות. ואז הרשת זזה. והבנתי שהנה, אולי זה כן קורה. הרגשתי שהתיאוריה הזאת שבניתי ב-13 הדקות שחלפו עד השער של זהבי התנפצה לרסיסים, אבל משום מה התחושה הרעה המשיכה לקנן. זה לא אמור לקרות. לא תנצחו. לא היום. וזה לא קרה.

90 הדקות ההן מול אשדוד אחראיות לפחד לקראת המשחק הערב. מעבר למשחק, 90 הדקות ההן אחראיות לחשש האמיתי מאובדן האליפות. ויש חשש כזה, משקר מי שאומר שלא. הרי אשדוד לא היתה טובה יותר, אבל על המשחק ההוא היה כתוב הפסד בלי קשר לעוד החמצה של זהבי או האדום של יואב זיו. וכך נראית הפועל באר שבע השנה. היא לא טובה יותר ממכבי בשום פרמטר, אין לה שום שחקן על המגרש שהוא טוב יותר ממקבילו בצהוב, אבל בכל זאת היא צוברת הרבה יותר נקודות ממה שמכבי צברה בתקופה המקבילה אשתקד.

אתה מסתכל על ההרכב של באר שבע ולא מבין את זה. איך ההגנה הזאת, שבחודשיים האחרונים מורכבת משלושה ילדים בשם בן (תורג'מן, ביטון ואלגרבלי) שבקושי שיחקו יחד, סופגת רק 13 שערים. אתה לא מבין איך שחקן שבמדי מכבי לא הצליח להרים קרן כמו בן אדם, אחראי פתאום ל-16 שערים. אתה לא מבין איך הם הפסידו רק פעם אחת העונה. לא מבין איך הם נתנו לך שלוש בסיבוב הקודם, לא מבין איך האוהדים שלהם הולכים מכות על כרטיסים לבלומפילד מול מכבי - הרי רק לפני כמה חודשים הם חטפו כאן חמישייה. איך הם לא מפחדים? למה אתה זה שמפחד?

ואז אתה מנער את עצמך. משכנע את עצמך בכוח שאין דבר כזה "אמור לקרות". מאמין, כמו שפיני גרשון אומר, שהסטטיסטיקה תתיישר בסופו של דבר, ושאי אפשר לקחת אליפות עם מדיניות של כל מטאטא - או דובב גבאי - יורה. אתה עדיין חושש, אבל יודע ש-90 הדקות בבלומפילד ישכיחו ממך אמונות טפלות ומחשבות על מה שאמור לקרות. כמאמר השיר, "אני מכבי, מי אתם בכלל?".

אוהדי מכבי במשחק נגד מ.ס אשדוד. זה היה אלים, זה היה מכוער, זה היה מביש. אבל מה יש לקבוצה לעשות נגד זה?צילום: נמרוד גליקמן

2. גם בערב החג אי אפשר שלא להתייחס למי שמנסה להרוס את החגיגה. ההתפרעות באשדוד היתה מוגזמת, היו שם כ-30-20 צעירים שממש ניסו לפרוץ למגרש ונוספים שזרקו מכל הבא ליד לעבר המרפסת ההיא. לפי דו"ח השיפוט, מספר רעולי פנים אף זרקו אבנים על המונית שהסיעה את השופטים. זה היה אלים, זה היה מכוער, זה היה מביש. אבל מה יש לקבוצה לעשות נגד זה? המלחמה הכי טובה של קבוצה נגד התפרעות אוהדים היא לשחק טוב ולנצח. כל עוד זה קורה, אף אחד לא עושה בלאגן. היו שם אנשי יס"מ עם מצלמות ביד, אי אפשר לזהות אותם ולזרוק אותם מהמגרשים, שלא לומר למאסר?

כנראה שלא. בגלל זה עדיף לחשוב על עונשים יצירתיים כמו שלושה משחקי רדיוס במגרש של היריבות ועוד לתת להן חלק מההכנסות. חבל שעצרו שם, יכלו לדרוש שנתחיל את המשחק בעשרה שחקנים ושזהבי יחליף קבוצה במחצית. זה לא היה הופך את העונש לפחות מופרך.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ