הבלוג הצהוב

הפנדל של זהבי הוא המכביזם הטהור

הקשר הבין שפצצה שווה בסך הכל 0-2. צ'יפ קטן וממזרי/מזלזל/מכביסטי היה שולח את הצהובים לתת עוד אחד ועוד אחד. פיו פיו

תמיר כהן
תמיר כהן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמיר כהן
תמיר כהן

שני רגעים של מכביזם טהור נרשמו אתמול במרחק שעתיים ו-3 קילומטרים האחד מהשני. בהיכל יד אליהו, האיש שהמציא את המכביזם נכנס לחדר ההלבשה לפני הדרבי ומדבר עם השחקנים. נאום קצר, 37 שניות בסך הכל. שימון עומד מול הבחורים שמשפילים מבט ומסכם באנגלית הכי ישראלית שיש את תמצית המכביזם: "הלילה הוא העת לנקום. נקמה טובה. אני מקווה שתובילו. אם אתם מובילים ב-10, נסו להפוך את זה ל-20, אם אתם מובילים ב-20 נסו להפוך את זה ל-30. אנחנו חייבים לצאת מהמשחק הזה עם ניצחון גדול. גדול. הלילה זאת ההזדמנות...". לא נרשמו מחיאות כפיים בחדר ההלבשה. לוקח זמן להבין מה האיש הזה רוצה. לוקח זמן להפנים למה זה כל כך חשוב לו. לוקח זמן להבין למה הוא לא יכול להסתפק בניצחון פשוט. זה מכביזם.

דקה שביעית באצטדיון בלומפילד. ערן זהבי מבשל פנדל ומניח את הכדור על הנקודה הלבנה. הוא מסתכל לאג'ידה בלבן של העיניים, כאילו אומר לו שהוא קיבל כבר את הראשון, עכשיו יקבל את השני ואחר כך הוא ימשיך לספור. הלילה הוא העת לנקום, הוא אומר, נקמה טובה. 37 השניות של שימון מזרחי תורגמו לשנייה אחת ארוכה בה הכדור - שאם היה נכנס היו קוראים לבעיטה ממזרית, אבל בגלל שהוא לא נכנס, ממירים אותה למזלזלת – עושה דרכו לרשת אבל אג'ידה שם יד ולוקח. בריבאונד זהבי לוקח צעד אחורה ולא נותן קטנה מעל הניגרי השוכב אלא נותן פצצה לגוף שלו. גם זה מכביזם.

מכביזם זה לא התוצאה, זה בעיקר הדרך. זהבי צריך לצבור עוד קילומטרז' אדיר כדי להתקרב להבנת המכביזם כפי ששימון מבין ומזקק לתוך 37 שניות בנאום ללא טיפת כריזמה. לא צריך כריזמה כשיש תוכן. כשיש דרך.

בריבאונד זהבי לוקח צעד אחורה ולא נותן קטנה מעל הניגרי השוכב, אלא נותן פצצה לגוף שלו. גם זה מכביזםצילום: שרון בוקוב

בניגוד למה שחושבים, לא הזלזול בבעיטה הוא מה שהפך את הפנדל של זהבי להתגלמות המכביזם. זהבי לא הראשון שעושה את זה, וזאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה בעצמו. בפעם ההיא, בדקה ה-90 מול פרנקפורט וביתרון 2-3, זה היה קל מדי. הפעם, הדבר "הנכון" מבחינת זהבי היה לתת פצצה כמו שהוא נתן בדרבי. פצצה שגומרת את המשחק, מפרקת את באר שבע ושולחת את מכבי לעבוד על הפרש שערים שעובד בכפולות של שתיים מבאר שבע – משחק על שש נקודות וכו'. אבל גם זהבי הבין שפצצה שווה בסך הכל 0-2. צ'יפ קטן וממזרי/מזלזל/מכביסטי שווה נקמה, נקמה טובה. הצ'יפ הזה היה שולח את הצהובים לתת עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. וכל אחד משפיל וחותך בבשר החי יותר מקודמו. פיו פיו. פיו פיו. פיו פיו.

ההשפעה שהיתה לפנדל על זהבי הבהירה שיש לו עוד לאן לצעוד בשביל המכביזם, אבל הוא בדרך הנכונה. כי כמו ששימון דורש להפוך את ה-10 ל-20 ואת ה-20 ל-30, זהבי יודע שפצצה בפנדל אמנם שווה בדיוק אותו שער כמו צ'יפ קטן ופס לפינה שווה אותו שער כמו מספרת או וולה, אבל הוא יודע שהוא מייצג משהו אחר. שהוא צריך לתת משהו מעבר. שהוא צריך לזקק פעולות פשוטות כמו בעיטה, מסירה, הבקעה וחגיגת שער להתגלמות מונח שגדול יותר ממנו. זה לא בשם הז'וגה בוניטו או עוד ביצוע לקלטת של הסוכן, אלא אמירה פשוטה, חד משמעית: אנחנו שווים יותר. אנחנו נעשה את זה קשה יותר. יפה יותר. משפיל יותר. זהו העת לנקום. עת המכביזם.

שימון מרביץ ציונות בשחקני מכבי לפני הדרבי התל אביבי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ