בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באר שבעים, אתם עדיין לא שם. תשתחוו

קשה להבין מה שורש התעוזה והניתוק מהמציאות של האוהדים מהדרום. למזלם, נערך אתמול בבלומפילד שיעור מזורז בצניעות

23תגובות

זה אירוני. אירוני שדווקא מכבי תל אביב צריכה ללמד שיעור בצניעות. ואתמול בבלומפילד נערך אחד השיעורים הקצרים בהיסטוריה - יש שיאמרו שזה לקח 27 דקות, יש שיאמרו 60 שניות. בפרק הזמן הזה אוהדי באר שבע וגם רוב השחקנים שלה הבינו שזה גדול עליהם. שהם עדיין לא שם. שעם כל הכבוד לעונה הנחמדה שלהם, הם מתמודדים מול כוחות שמעבר ליכולותיהם. שהם יצרן סמים מקומי מוצלח – אך לא כזה שיכול להשתלט על השוק של וולטר ווייט והיצירה הכחולה (צהובה) בעלת אחוזי הטוהר (הצלחה) הכי גבוהים שנרשמו בארץ. אתם עדיין לא שם. תשתחוו.

ארבעה ימים לפני המשחק, הפיץ עמוד האוהדים הרשמי של "הגמלים" קריקטורה משעשעת. באיור נראה פאולו סוזה מתכונן ליום שאחרי מכבי ועובד כמנקה נעליים. רצה הגורל ואחד הלקוחות הראשונים של המובטל הטרי (שזכה כשחקן בשני גביעי אירופה ברצף, כן?) הוא לא אחר מאשר אלישע לוי, האיש שלקח שלוש אליפויות ונותר צנוע ומקצוען. הקריקטורה הזו משעשעת לא בזכות החן שיש באיורים מוצלחים, הגיחוך שהם מעלים או אפילו הסאטירה הנוקבת – היא משעשעת כי במבט ראשון אתה מתקשה להבין מאיפה מגיעה התעוזה והניתוק מהמציאות. וזה ניתוק לא רק של היוצרים או כל מי שעשה לייק והפיץ בוואטסאפ – אלא של כל מי שהאמין שזה באמת יכול לקרות.

מוטיב "הגמלים באים להוריד למכבי את האף" צץ בכל מקום בשבועות האחרונים. אוהדי באר שבע התעקשו שהיתרון היחיד של מכבי בקרב ישיר מולם היה מנשה משיח. עד כדי כך הם מנותקים. לפני המשחק הקודם בבלומפילד, הודה הבלוג בפירוש שהוא מפחד – הסיבה לכך היתה שבאר שבע לא קבוצה כזאת גדולה, אך עדיין רוב קבוצות הליגה נופלות שדודות לרגליה. נכתב אז שהפחד הוא המענה לחוסר ההבנה – כי קשה להבין משהו שקורה בניגוד גמור למציאות. עוד דבר כזה קרה בדרך לאיצטדיון במשחק העונה הקודם בבלומפילד. נתקלנו במקרה בשני ילדים לבושים באדום, האחד כבן 10, השני מבוגר ממנו רק במספר שנים. הצעיר מביניהם אמר משפט שלא אשכח המון זמן: "מקווה שלא ייגמר רק 0-2, צריך לתת להם בראש היום, להוריד להם את האף".

הבאר שבעים מאשימים את התל אביבים בחיים בבועה. אותה בועה היא כנראה ההסבר הטוב ביותר לפרץ הזחיחות, ההתנשאות וסילוף המציאות באדום - בדיוק כמו הקו האלכסוני ש"הוכיח" שברדה לא היה בנבדל במשחק הראשון. כשדוקרים את הבועה (אפשר גם עם היד) רואים שהפעם האחרונה שבאר שבע לקחה אליפות היתה חודשיים לפני מבצע אנטבה, אזרחים ישראלים עדיין חיו בחצי האי סיני והנבחרת עוד שיחקה בבית האסייתי מול יפן, מלזיה והפיליפינים. בפעם האחרונה (והראשונה) שהפועל באר שבע זכתה בגביע, בנימין נתניהו היה ראש ממשלה בשנתו הראשונה, כוחות צה"ל עוד היו בלבנון ומאור בוזגלו היה בן 9. לוטם זינו, "היהלום של הנגב", בדיוק חגג 5.

אוהדי מכבי הם האחרונים שיכולים לצאת נגד זחיחות ולחנך לצניעות. אנחנו הרי קברנו את באזל ("סתם פאזל של ערבים"), הגענו לדרבי האחרון מתוך ידיעה - לא אמונה - שקליימן/עמוס יוציאו לפחות חמישה כדורים מהרשת, וכבר סגרנו עם אתניקס לכיכר רבין בחודש מאי. אבל אנחנו, בניגוד לבאר שבעים - שבשנה שעברה בשלב הזה אפילו לא הבטיחו הישארות בליגה - הרווחנו את זה.

אפשר היה לצפות שבבאר שבע יכירו את ההיסטוריה של הקבוצה שלהם. שהם ישמחו לבוא קטנים ולצאת ענקים, אבל תפישת המציאות שלהם לא מאפשרת את זה. בשבועות האחרונים הוכח שהזיכרון הבאר שבעי קצר כמו מצבת החלוצים של סוזה. אפילו העבר הקרוב מראה את זה: במאי 2003 נתלה בכניסה לבאר שבע שלט ענק באדום לבן: "לא חוזרים בלי הגביע". שחר כדורי, קפטן הפועל רמת גן ששיחקה אז בתחתית הליגה הלאומית, ישמח להזכיר להם איך זה נגמר. ועוד חומר לשיחת סלון בבאר שבע: אלישע לוי הגיע לגמר גביע המדינה שלוש פעמים – בכל המקרים הוא נאלץ לחזור הביתה רק עם מדליה על ההשתתפות. מה הלקח אתם שואלים? תשתחוו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#