הבלוג הצהוב

גם לאלופות יש בעיות

ההפסד לבני סכנין אתמול היה משחק לא מאפיין של מכבי תל אביב, אך כזה שבהחלט יכול להעיד על נקודות התורפה שלה

תמיר כהן
תמיר כהן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמיר כהן
תמיר כהן

קלוז-אפ על עמרי בן הרוש סיפר את הסיפור של מכבי תל אביב שלשום (שני) בדוחא. מהחולצה הצהובה שלגופו נשמט, נפל, הושלך, נזרק - סמל המועדון. רק שני כוכבים נותרו שם. הכוכבים הללו, שבמקור מציינים 20 אליפויות, כנראה ספרו גם את ה-21, זאת שבכיס, זאת שלבטח תבוא - אם לא בשבת מול האדומים בבלומפילד, אז בוודאי מול האדומים בווסרמיל. ואם לא שם, אז במקום אחר בעוד שבוע. לא נורא, הרי היא כבר בכיס, ולא צריך להוסיף עוד כוכב בשבילה. העבודה כבר נעשתה. מלאכתם של צדיקים וכו'.

את המלאכה עשתה עבורנו הפועל באר שבע. עם הרמת ידיים והנפת דגל לבן מהנועזות ומהמפוארות שנודעו. תצוגת לוזריות, בכי ונהי נגד שופטים והסתפקות במקום השני שיכולה להתחרות רק בהרמת צלחת האליפות של הפועל תל אביב בכדורסל כשהעפילה לגמר נגד מכבי ב-2005. הכי קרוב שהם יכולים להגיע. במרחק נגיעה אך בלי רצון אמיתי לגעת. בלי אמונה. אבל הסיפור המרכזי במשחק בדוחא הוא לא הפועל באר שבע, היא כבר מזמן לא הסיפור.

הסיפור הוא איך מכבי תל אביב נראתה שם. בעמוד הפייסבוק הרשמי של הקבוצה פרסמו את ההרכב לקראת המשחק עם הכיתוב "עם מופלטה ביד ואוזן ביד אליהו", ולפעמים נראה כאילו כך הצהובים באמת משחקים. בכל פעם שהיה חור בהגנה זה הרגיש כאילו איתן טיבי ויואב זיו גונבים רגע מול המסך ומוחאים כפיים לעוד שלשה של דיוויד בלו. בכל פעם שמכבי היתה צריכה לרוץ, שחקני הקישור עשו הכל כדי לתת לחואן פאבלו קולינאס עוד הזדמנות לגעת בכדור – משמע, הזדמנות נוספת ליצור עוד גול סטייל זה שספג בקרית שמונה. זה משחק לא מאפיין שסיפר את כל מה שבעייתי במכבי של העונה, פאתי העונה הבאה. להלן הממצאים (+בונוס):

בדש פריצה שפופים, אתמול בדוחא. בעמוד הפייסבוק הרשמי של הקבוצה פרסמו את ההרכב לקראת המשחק עם הכיתוב "עם מופלטה ביד ואוזן ביד אליהו"צילום: נמרוד גליקמן

חואן פאבלו קולינאס: למרות שלשם שינוי הוא נתן כמה הצלות, הוא לא שוער שיכול לקחת את מכבי קדימה. בטח לא בסגנון המשחק הנוכחי, סגנון שהופך את השוער לסוג של בלם אחורי שמתחיל את ההתקפה ומדלג על שני שחקני יריב. הוא לא יכול לעשות את זה עם משחק רגל כזה. כאחד ששיחק כל חייו בקבוצות תחתית, הוא משתעמם מהר בקבוצה כמו מכבי אז הוא נדרש להגן על השער לא יותר מחמש פעמים במשחק. תוסיפו לזה את היכולת המרשימה ללוות ספיגות במבט ללא זינוק וקיבלתם שחקן שיושב על משבצת הזר היקרה ללא שום הצדקה. ברק לוי לא רחוק מהרמה הזאת.

איתן טיבי: בשער 7 אומרים שטיבי שווה טעות של גול מדי משחק אז מתפללים שזה יגיע מוקדם, כדי שיהיה מספיק זמן לחזור. הסיפור של טיבי הוא לא יכולת או יסודות, אלא שחצנות. ולנו אין שום בעיה עם שחצנות הרי "אני מכבי, מי אתם בכלל", אבל שחקן גדול לא נותן לשחצנות לפגוע ביכולת. בטח לא בלם. טיבי מתנהל כאילו הוא כבר סיכם כמחליף של נמניה וידיץ' באולד-טראפורד. כאילו מכבי כבר קטנה עליו. אל דאגה, הסוכן אבי נמני כבר ידאג לסדר אותו בקבוצת "דרג עליון" בבלגיה.

מהראן ראדי: כמה מאות מיושבי שער 11 יכולים לסמן איקס "מוצלח": הרסתם את הבנאדם.

שרן ייני: נשמה. אל-קפיטן. המכביסט האחרון. לא מגן ימני.

ניקולה מיטרוביץ': התחלתי לכתוב פסקה שתתאר (או תאגד את מה שכבר כתבתי כל העונה) על השחקן הזה אבל חבר היטיב לתאר זאת טוב יותר מכל אחד אחר: "הדבר היחיד שטוב במיטרוביץ' זה שהוא נוטע בך תקווה שגם אתה יכול".

ניקולה מיטרוביץ'. אם הוא יכול, גם אתה יכולצילום: שרון בוקוב

ראדה פריצה (להלן: "הבונוס"): עוד חודשיים הוא בן 34, הוא חתום לעוד שנה. לא משנה מי מאמן את מכבי בעונה הבאה, ג'ורדי חייב להחתים אותו על סעיף לפיו השוודי צריך להיות על המגרש בכל רגע בו הוא יכול. כי כשהבחור ההוא שהמציא את המשחק דמיין חלוץ מספר 9, ראדה פריצה הציץ לו לתוך הראש ונתן חיוך קטן – או קטנה עם הסטופקס לשריר התאומים – תלוי באיזו עמדה הממציא שיחק. מהרגעים האלה שאתה מקנא בעצמך שאתה רואה שחקן כזה במרחק 30 מטר ממך.

ומלה אחת למי שאחראי על שידורי הספורט בישראל: לא היה ערך אמיתי להפוך (שוב) את המשחק של מכבי למשחק המרכזי השבוע. בטח כשהתחתית כל כך מרתקת. לא ניכנס לסוגיות רייטינג ואת מי מעניין לראות משחק של רמת השרון נגד מכבי פתח תקוה (כל מי שבאמת אוהב כדורגל ישראלי), אבל הפקרת מאות אלפים למשפט שלמה בין מכבי-מילאנו לבין מכבי-סכנין היא לא פחות מהתעללות. לא צריך להיות מינה צמח כדי להגיד שיש לפחות 80% חפיפה בין קהלי היעד של שני המשחקים – עם היורוליג קשה לדבר (זכויות שידור בינלאומיות ומפרסמים כמו טורקיש איירליינס) אבל ברוממה (ששלחה שדר קווים לשדר את המשחק) לא הבינו את הבעיה. אוהדי מכבי (וגם אלה שלא) שוב שילמו את המחיר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ