הבלוג הצהוב

מכבי תל אביב בגמר הפיינל-פור: הסוף היסטוריה, השאר היסטריה

החיבוק עם האיש שלא פגשת מעולם, הבכי הבלתי נשלט והדיל עם אלוהים. הבלוג הצהוב עם יומן אירועים מרגש במהדורה מיוחדת ממילאנו

תמיר כהן
מילאנו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמיר כהן
מילאנו

20 דקות אחרי והוא עובר ממונית למונית, מחפש נהג שיסכים לקחת אותו למרכז העיר בפחות מחצי שעה. עבור האיש עם הכיפה הצהובה לא משנה המחיר, השבת הרי בפתח. ״אם כבר הפסדנו לרוסים, לפחות נהנה משבת כמו שצריך״, הוא אומר לעשרות הצהובים שמתחרים אתו על המונית.

אחד ממתחריו לא חשב שהוא צוחק והעיר באגביות ״אתה יודע שמכבי ניצחה בסוף, כן?״. הבחור עם הכיפה הצהובה לראשו פתח בניצחון את דלת המונית כשהוא אומר ״כן כן״, וסגר אותה תוך שהוא אומר ״שמענו עליכם״. כן כן, שמענו עליהם, כן כן, ראינו אותם.

החושך באולם היה האור הכי חזק שהעיניים התמודדו אתוצילום: אי-אף-פי

האוהדים בצהוב נותרים עם החיוך שליווה אותם בעשרים הדקות האחרונות - כי למרות הסיטואציה המשעשעת צריך לא פחות מניתוח כדי להרחיב חיוך כזה. האוהד עם הכיפה הצהובה כבר בדרכו לבית המלון או בית הכנסת, הוא בטוח שעבדו עליו. שזאת קונספירציה. שעשרות אוהדים דתיים מתמודדים קצת אחרת עם הפסדים בחצי גמר פיינל-פור היורוליג. הוא צודק, זאת קונספירציה של 6,000 איש שלא יודעים מתי היו מאושרים יותר. קונספירציה של מועדון. למזלו של האיש עם הכיפה בצבע הנכון, לכל שבת יש מוצאי שבת.

זה לא אמור לקרות, זה לא יכול לקרות, המדע מפקפק וההיגיון מתכחש אבל יש דיאלוגים עם השלכות של סיבה ותוצאה שאי אפשר להסביר בארגז הכלים הארצי. רגעים שנוגעים בעולמות עליונים, כאלה שצובעים בצבעי מציאות דמויות עם כנפיים ועלילות על חטא ועונש של דמויות עם המון זקן ומטות קסמים. כזה היה הרגע שהתרחש ביציע הצהוב (ראיתם שחור אבל הוא היה צהוב) דקות לפני סוף הרבע השלישי. מכבי במינוס 15, בקצב של נקודה וחצי לדקה ואתה פונה ליחיד שיכול לנצח משחקים כאלה. אתה מבטיח לו שבניגוד לתוכנית המקורית - שכונתה ״אלי סהר למתקדמים״- ללכת 12 קילומטר ברגל למלון אחרי הקלאסיקו, אתה מתחייב/נשבע/מצהיר/נודר  שתעזוב מיד אחרי שמכבי תנצח.

״שמע, זה מינוס 15 ומכבי לא במשחק״, הוא מנסה להרוויח עוד כמה נדרים עם השלכות עתידיות. השבתי לו שאני בטוח שהוא מסוגל, כאחד שהעביר חצי מיליון איש בים סוף, הטביע את כל העולם במבול וניצח 2-3 בדרבי בדקה ה-93 בעשרה שחקנים - שזאת בכל זאת משימה שנמצאת בתוך גבולות הגזרה שלו. לא קטן עליו, אבל עדיין אפשרי. חתמנו בלחיצת יד ובנשיקה שמימית ויאללה להרחיב את הטבעת לרייס ובלו ולסדר לחריאפה גן עדן. הסוף היסטוריה. היתר היסטריה.

אחרי שנגענו בתקרת האולם וסירבנו לרדת, אחרי החיבוקים עם חובבי יורוליג מקומיים, אוהדי ריאל ואחים צהובים, אחרי שאתה לא מצליח לצלם את לוח התוצאות כי הידיים מתרגמות היסטוריה לרעידות - אתה מתיישב על מדרגות האבן, מחובק עם בחור שלא פגשת מעולם והדבר היחיד שאתה יודע עליו זה שהוא לובש חולצה צהובה ואתם בוכים יחד, לא מזילים דמעות אלא בוכים. לא כי עצוב אלא כי זאת הדרך של הגוף לפרוק משהו שהוא לא יכול לעכל. בדיוק כמו אינסטינקט ההקאה של משהו שמזיק לך. כך בעת בכי, הרגע הזה נספג בתוכך, נשמר, נאצר, תויג, תויק, קוטלג. חלקו בכל זאת יצא החוצה כי זה היה יותר מדי עבורו. לא כל אחד יודע להתמודד עם רגע כזה, רגע שרק ספורט יכול לספק.

הידיים מתרגמות היסטריה לרעידותצילום: תמיר כהן

הסלפי שאחרי הרגיש היסטורי לפחות כמו התמונה ההיא בכותל; השירים שאחרי נשמעו כיצירת מופת ברוח העיר הקסומה הזאת; החושך באולם היה האור הכי חזק שהעיניים התמודדו אתו; הניצחון היה עוד רגע בהיסטוריה של המועדון הענק הזה. עוד עמוד באלבום אדיר שאסף בתוך 48 שעות חגיגות אליפות שנייה ברצף בכדורגל, אליפות היסטורית בכדוריד ו-29 יריות מדויקות של מספר 7 בצהוב.

פסע לפני גביע אירופי, פסע אחרי משחק שהותיר את אירופה המומה. צהובה. 

בהחלט צהובה:

Post by ‎הצינור‎.

מכבי תל אביב בגמר הפיינל-פור: סיקור מיוחד
כל מה שקרה מאחורי הפארקט: מאחורי הקלעים של הפיינל-פור || המאמן הטוב באירופה: לא צריך להיות גאון כדי לשים רייס || אוהד הפועל תל אביב עונה לאיל גיל: דווקא יש סיבות לשנוא את מכבי תל אביב || גם דייויד בלאט יודע מי באמת ניצח לו את חצי הגמר: "בלו הוא אחד הקלעים הגדולים ביורוליג בעשור האחרון" || אביב לביא חושב שכדי לנצח את צסק"א, מכבי תצטרך להפתיע את עצמה: בניגוד למציאות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ