בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להתראות, מכביסט: פרידה מפאולו סוזה

בתחילת הדרך נראה שהפורטוגלי לא הבין לאן הגיע. במחזורים האחרונים, כשעשה הכל בשביל עוד גול, עוד ניצחון, כבר היה ברור שהוא משלנו

5תגובות
נמרוד גליקמן

עם הנחיתה בנתב"ג, ממהרים שחקנים זרים לדקלם עד כמה הם מבינים לאן הם הגיעו. הם מספרים לשלושת המיקרופונים, עשרת האוהדים ושני הצעיפים בצבעים המוזרים שהניחו להם על הצוואר כמה הם מכירים את ההיסטוריה של המועדון, מודעים לחשיבות ההישגיות, אפילו זורקים איזו "מטרה עתידית" לאוויר. הסוכנים שלהם ידעו להכין אותם לדברים החשובים באמת: איזה צבע לא ילבשו יותר, איזו קבוצה הם שונאים כבר כמה דקות שלמות, ואולי כמה מלים בעברית שממחישות שהבחור עשה שיעורי בית במטוס. פאולו סוזה לא היה כזה. פאולו סוזה הגיע כמאמן שבא לשנות, ולא משנה כמה מוצלח היה קודמו בתפקיד. פאולו סוזה היה אחד שניסה להביא כמה שיותר מעצמו לתוך מכבי, אבל עזב כשהרבה יותר ממכבי נמצאת בתוכו.

ולא מדובר באמירות "הלב שלי צהוב ותמיד יהיה צהוב" על במת אליפות רק כדי לעזוב כמה ימים אחר כך. מבט השוואתי בין סוזה של תחילת העונה בישראל לבין סוזה 84 נקודות ואליפות מאוחר יותר, מראה איזה מכביסט הוא נהיה, עד כמה ערכי המועדון חדרו אליו והשפיעו על פילוסופיית האימון שלו. בתחילת העונה במשחק הגומלין מול גיורי – המשחק הראשון של העונה מול הקהל בבלומפילד - סוזה עדיין לא הבין עד הסוף את מקום העבודה שלו. למרות 0-2 במשחק החוץ, הקהל רצה דם, רצה להביס, רצה לשחק כמו שאלופה אמורה לשחק. סוזה הסתפק בתוצאה, רשם כמה חילופים הזויים (משהו שלא עבר לו גם בסוף העונה) - הכל כדי לסמן את מטרת העל: העפלה לשלב הבא. מכבי ניצחה אבל זה לא נראה טוב. לא נראה כמו מכבי.

סוף העונה, משחקים שלא חשובים לאף אחד פרט לכמה מאות אלפי אוהדי מכבי, וסוזה קופץ וצורח על הקווים כדי לתת עוד גול, עוד ניצחון, עוד הישג – קבוצתי או אישי. שיפור אחוזי הצלחה או תואר מלכות השערים לזהבי. זה נכנס בו, זה היה חלק ממנו, זה שינה אותו מבפנים וראו את זה מבחוץ. במובן הזה, סוזה הוא כמו כל ישראלי טיפוסי – אחד שאתה רואה את מה שהוא מרגיש, הפנים שלו לא יודעות לשקר. זה לא הפריע לו להתגלות כאחד הטקטיקנים הגדולים שהיו פה. הרוטציה, שינוי המערכים אחרי שבע דקות משחק וההפתעות ליריב, הפכו אותו לאיש המקצוע הכי לא צפוי בכדורגל הישראלי.

אבל ההחלטה שלו לעזוב היתה צפויה, לא שמטה אף לסת ולא פגעה באף אחד. הנאום שלו בטקס הענקת הצלחת אחרי הניצחון על קרית שמונה, הזינוק שלו ליציע והשירה יחד עם האוהדים כשהוא עטוף בדגל פורטוגל והריצה המטורפת על הבמה בפארק הירקון אמרה דבר אחד: באתי להגיד תודה, ושלום. הקהל של מכבי מעריך את סוזה ויודע להגיד תודה. גם קל יותר להבין מאמן שעוזב למועדון כמו באזל. עם כל הכאב בלהפסיד להם שלוש פעמים בעונה.

עזיבת אוסקר גרסיה בדיוק לפני שנה הותירה תחושה שהנעליים שלו גדולות מדי, ששוב צריך לבנות הכל מההתחלה, שזה הולך להיות קשה יותר, יפה פחות. אבל סוזה צלח את זה גם אם לעתים זה באמת הרגיש ונראה פחות יפה. בכוחה של המעטפת שהתהוותה סביב מכבי בשנתיים האחרונות לספק כמעט לכל מאמן שיגיע תנאים מושלמים להצלחה. תנאי מעבדה ממש: סגל שרץ שנתיים, עמדות ספורות בלבד שזקוקות לחיזוק, ושחקנים שהתרגלו למחול על כבודם ולשבת על הספסל בשם אלוהי הרוטציה.

אם היה חשש מדעיכה מנטאלית אחרי שתי אליפויות, מינוי מאמן חדש הופך את המועדון כולו לדרוך יותר, נחוש יותר, רעב יותר. כמה שמועדון כמו מכבי יכול להיות יותר רעב. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#