שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הבלוג הצהוב

אוסקר גארסיה חוזר: בלי חורים בעלילה

הביקורת והציניות לגבי חזרתו של המאמן הספרדי למכבי תל אביב מתבטלות לעומת השמחה הטהורה. זיכרונות מקאמבקים כושלים? זו היתה "מכבי של פעם"

תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמיר כהן

לפני מספר שבועות, במסגרת עבודתי בדסק החדשות, ערכתי ידיעה שהכותרת שלה היתה: "יעלון הודיע על ביטול אימוני המילואים בקיץ". אחרי שלוש שנות עבודה בדסק, זאת היתה הידיעה המשמחת ביותר שיצא לי לערוך. הידיעה הזאת בישרה שאת המונדיאל הקרוב אראה עם בירה ואבטיח אצלי בסלון ולא במדים בבסיס צה"לי. ההרגשה היתה מוזרה, לא טבעית. זה לא אמור להיות ככה, אני לא אמור להרגיש ככה, בטח לא ב"הארץ" – הרי אצלנו אין הרבה ידיעות "משמחות" וחיוביות שאינן מלאות ביקורת או ציניות. חמוש בחיוך אמיתי לחצתי על כפתור ה-Approve והענקתי לידיעה חיי נצח מקוונים. האפשרות שאולי מדובר בעוד ספין מבית היוצר של משרד הביטחון לא פגעה בשמחה שלי. ספינים הרי תמיד היו, אף פעם הם לא פעלו לטובתי.

כך הרגשתי בדיוק כשהתקבלה ההודעה הרשמית שאוסקר גארסיה חוזר למכבי. לא יהיה מופרך לומר שכך הרגיש הרוב המכריע של אוהדי מכבי. התגובה שחזרה שוב ושוב בכל אתר ספורט, עמוד פייסבוק או פורום שדיווח על כך (לראשונה, ברור לראשונה) היתה "ישששששש". ואכן, יש. חזרתו של אוסקר היא מסוג הידיעות הנדירות שגורמות לך לכבות את המנגנון הביקורתי והציני ואתה פשוט שמח, אפילו מרוצה, רחמנא ליצלן. אתה משאיר בצד שאלות כמו מה ימנע ממנו לברוח שוב במאי הבא (גולדהאר. מיטש גולדהאר), מה יקרה לשחקנים שפרצו תחת פאולו סוזה (זהבי, בן הרוש, איינבינדר) או כמה לא מבאס יהיה לשלם למיטרוביץ' את מלוא השכר בזמן שהוא יילחם נגד הירידה במדי בית"ר ירושלים. אתה לא חושב ביקורתי, אתה מכבה את עצמך ומרגיש ששום דבר לא יכול להישבר.

אתו היתה אליפות, אחריו יש אליפות ועכשיו תהיה עוד אחת. גארסיה עם הצלחתצילום: שרון בוקוב

כי זה בדיוק אוסקר גארסיה. הוא לקח קבוצה רגישה בעלת סף שבירה נמוך והפך אותה לבובת אגרוף קשיחה במיוחד – קשה להפיל אותה, אך גם כשהיא נופלת היא מיד שבה למצב אפס, כאילו לא קרה שום דבר. כך הקבוצה שלו לא נשברה בשום רגע בו היא היתה "אמורה" להישבר. לא אחרי ההפסד בדרבי הראשון, לא אחרי ההפסד לבני יהודה שבא מיד אחריו, לא בפיגור 3-1 ברמת השרון ולא בפיגור 2-1 בדקה ה-90 מול אותה בני יהודה. אתו, גם כשהפסדנו זה נשמע אותו הדבר, נראה אותו הדבר ("סקנד חאלף", "גוד גיים", "טינק אונלי און נקסט וויק"). שפיות, רוגע, דרך. למי יש כוח לביקורתיות עכשיו? למי יש כוח לחפש חורים בעלילה הזאת. ואילו חורים כבר יכולים להיות, אתה אומר לעצמך, ומבין שאתה שוב מחייך ומדבר לעצמך. הוא הרי חוזר עם אותו צוות מקצועי, הוא רעב להצליח באירופה, הוא טוען שהוא סידר את הבעיות עם המשפחה – מה כבר יכול לקרות? הכל דבש. תענוג. היתה אליפות. יש אליפות. תהיה עוד אחת.

ועדיין, זה מרגיש טוב מדי, וכדי לפייס את החוש הביקורתי אתה מנסה לפתוח את המגירות הנכונות במוח ושולף את הטענות שיצוצו בימים הקרובים מכל מני נהגי אוטובוס שקיבלו מיקרופון. הרי בפעם האחרונה שעשינו רוטציה בין מאמנים זה נגמר בבצורת של שבע שנים והרבה יותר מדי אברם גרנט על הקווים. בכלל, קאמבקים במכבי לרוב נגמרים בהדחקה ובניסיון לזכור את הקדנציה הראשונה: חזרתו של אבי נמני אחרי הגלות בבית"ר לא השתלמה מבחינה מקצועית ורק העצימה את הפיכתו לאליל ולמוקד השפעה הרסני; גם הקדנציה השנייה של זרים כמו קוביקה ופרוחננקובס נגמרה עם מספרים מביכים לעומת השנים הראשונות; גם ישראלים שחוזרים למכבי (אבי סטרול, אופיר חיים) יעדיפו להתמקד בעבר. בכלל, כנראה שיש סיבה ששחקני בית מושאלים לא חוזרים ללבוש צהוב ב-99% מהמקרים.

מה יקרה לשחקנים שסוזה קידם? כלום, הכל דבש. ערן זהביצילום: נמרוד גליקמן

אבל אז אתה מבין שעולם הדימויים וההשוואות שלך לקוח מ"מכבי של פעם". מכבי בעידן טרום ג'ורדי קרויף ומיטש גולדהאר. שאם תציג את "הטיעונים" האלה לאוהד בן 15 הוא לא יבין על מה אתה מדבר, בשבילו זה יישמע זהה לאופן בו אתה תופש את הסיפורים על שייע גלזר, רחמים טלבי וצבי רוזן. הרי בשנתיים האחרונות קורים הרבה דברים שלא אמורים לקרות, שההיסטוריה של 20 השנים האחרונות לימדה שקטסטרופה בדרך: הרי מאמנים זרים לא אמורים לקחת אליפות בישראל; קבוצה ישראלית לא יכולה להצליח גם באירופה ובגם בליגה; שהנבחרת לא נבנית על שחקני מכבי; שעל חלוצים בצהוב יש קללה; ושהקהל של מכבי לא יעמוד בשני הפסדים ברצף.

וכל זה קרה, אתה מוכן להישבע שזה קרה, ואתה עדיין כאן, בחולצה צהובה על גג העולם. ואתה מבין שחזרתו של גארסיה היא הדבר הכי מופלא שיכול היה לקרות למכבי תל אביב בקיץ הזה. כן, אפילו יותר מהישארות של פאולו סוזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ