שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הבלוג הצהוב

אליפות שלישית ברציפות, לך תסביר

אינספור אכזבות, השפלות, מפחי נפש והפסדים בדרבי עברנו עד שהגענו לאושר הזה. ובניגוד לדור שלא ידע את לוני הרציקוביץ', אנחנו יודעים להעריך את הרגע - וגם להבין עד כמה הוא זמני

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: ספי מגריזו
תמיר כהן
תמיר כהן

לך תסביר להם מה זה שלוש אליפויות ברצף. לך תסביר את זה לאלה שטוענים שזאת לא בעיה להביא אליפות ב-100 מיליון שקל, לאלה שחוזרים שוב ושוב על המנטרה שאין באמת כדורגל בארץ, לאלה שמתעקשים שהקבוצה הזאת לא יכולה להתמודד מול הקבוצות של ארמלי, מלמיליאן, סיני, סטלמך ופושקאש. לך תסביר את זה למי שמעדיף בערב כזה לצפות בברצלונה ולאו מסי או בריאל מדריד וג'ייסי קרול. לך תסביר להם כמה מפלות, אכזבות, השפלות, מפחי נפש וגולים מנגיחה של בלמים אדומים בדרבי עברת עד שהגעת לאושר הזה, לרגע הזה, לנקודה הזאת בחיים שאתה יושב בבלומפילד ואשכרה חוגג אליפות שלישית ברצף. ואתה, בניגוד לילדים שלא ידעו את לוני הרציקוביץ', טרמפיסטים שקנו מינוי וגילי ורמוט - יודע להעריך אליפות כזאת. הצרידות בגרון שלך רומזת שלא צריך להסביר, הם לא יבינו. זה שלך. בדיוק כמו שזה צריך להיות.

בלומפילד הולך ומתרוקן ואני עדיין ביציע. מצלם בעיניים מתוך ידיעה – לא אמונה/מחשבה/תפישה, אלא ידיעה – שזה ייגמר, ובקרוב. ובינתיים צריך לנצור את זה. צריך להכריח את עצמך לזכור את יואב זיו קופץ ושר עם מכביניו; את ראדה פריצה מסמן עם הדגל את רחבת ה-16 כטריטוריה שוודית; את ייני, אלברמן וזהבי על אזרחי; את ראדי נועץ גול אליפות וחוגג עם התינוק; את מיטש גולדהאר מנופף כמו קיסר לקצת יותר מעשרת אלפים איש שהוא האחראי העיקרי לחיוך שלהם; את הקהל העצום ששר לגזענים משער 11 "פה זה לא בית"ר";  את הגוש הצהוב שקופץ ביציעים וצועק את שלוש המלים הכי מכביסטיות שנשמעו כאן בשנים האחרונות: "רק תביאו גביע" – רגע אחרי שריקת הסיום לאליפות שלישית ברצף, כן? המפלצת לא יודעת שובע. 

40 דקות אחרי השריקה, השחקנים כבר נערכים לאימון השחרור, האוהדים כבר יוצאים בשיירות הקולניות עם הצעיפים המתנופפים ובלומפילד מתחיל להתרגל לשקט שיפקוד אותו בעוד שבועיים. הוא את שלו עשה, הבלומפילד הזה, השנה יותר מכל שנה. האליפות השלישית חתומה בעיקר עליו: 13 משחקים הוא אירח, 11 ניצחונות הוא הביא ללא אף הפסד, 30 שערים כבשנו בו וספגנו רק שמונה. כושר השיא שלו היה נחוץ במיוחד לאור העובדה שלראשונה זה שלוש שנים מכבי לא מסיימת גם כקבוצת החוץ הכי טובה בליגה – גם אם ננצח בטדי, אלופת החוץ תהיה קרית שמונה. נו וואן פאק ווית' מכבי אין דה בלומפילד. וכמה שמגיע לו שנחגוג אצלו אליפות לראשונה זה כמעט 20 שנה.

11 מתוך 11 |
צילום: ספי מגריזו
1 מתוך 11 |
מכבי תל אביב מניפה בפעם השלישית ברציפות, הערבצילום: ספי מגריזו
2 מתוך 11 |
צילום: ספי מגריזו

משחק האליפות מול קרית שמונה וגמר הגביע נגד באר שבע יסמנו את סוף עידן המלך ג'ורדי הראשון. העידן השני של אותו ג'ורדי ואותו ראשון הוא כבר סיפור אחר לגמרי. שלוש האליפויות הן חלון הראווה שלא מספק פתח מספיק רחב לכל מה שקרה מאחורי הקלעים: ניכוש העשבים השוטים, הבידוד מהתקשורת, מהפכת הכושר, ההשקעה במתקני הנוער, החוזים השפויים ותגמול הכוכבים, רפורמה במערך השיווק והקשר עם האוהדים. על כל הישג כזה מגיע לג'ורדי ומיטש צלחת אליפות. על כל אחד מהיסודות הללו תיבנה מכבי החדשה לקראת העידן השני של ג'ורדי, שבו המטרות והציפיות אחרות לגמרי: אירופה, אירופה, אירופה.

מחוץ לאיצטדיון התהוו תורים ארוכים מחוץ לעמדות מכירת חולצות האליפות השלישית. על אירופה הם יתחילו לחשוב רק אחרי יום רביעי. לבעלי תודעה גלותית (גלות = הרציקוביץ', גרנט, קלינגר, גיורגי דימיטרדזה וטון קאנן) התורים האלה נראים כמובן מאליו: קחו כל מה שיעזור לזכור, שמרו את הרגע, תייקו אותו, תנו לילד ללכת מאוחר לבית הספר, סמנו עוד וי על החגורה. חייכו. סוף סוף הבנתם איך זה לקבל שלוש וליהנות מזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ