הבלוג הצהוב |

איך העזתי לא להאמין במכבי תל אביב?

התחושה האנטי-מכביסטית כי הסוף קרב, נעלמה באחת עם 7 הדקות בגן עדן של מספר 7. עם הניצחון אתמול בפלזן, הפרויקט של ג'ורדי קרויף קיבל שתי הנשמות זהב

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רק אפואל! חדר ההלבשה הצהוב בסיום המשחק, אתמול בצ'כיהצילום: אינסטגרם

1. בכל מכביסט שחווה את עשר השנים שבין האליפות של קלינגר לאליפות של אוסקר מסתתר אוהד הפועל זעיר. כזה שלא יכול ליהנות עד הסוף מפני שהוא תמיד ממתין לאכזבה שתצוץ מהפינה. כזה שיודע כי עכשיו טוב, וגם בשנה שעברה, ובשנתיים שקדמו לה, אבל הוא תמיד מאפשר לספק לחדור, לחשש הזה, למועקה המכבידה הזאת, לתחושה שהנה - עוד רגע כל הטוב הזה מתפוגג ואנחנו חוזרים לימים קשים ואפורים של הפסדים לאשדוד ולעכו ולצפייה בירוקים/אדומים חוגגים. במחצית המשחק נגד הצ'כים בבלומפילד התחושה הזאת היתה מוחשית מתמיד. היא הרגישה כמו זיעה של סוף יולי ביפו, טעמה היה טעם מרירות מהרכש-החולצות החדשות-היעדר העידוד, והיא הריחה כמו מה שהכי חששנו ממנו: הסוף.

הידיעה שהסוף יגיע הופכת את ההווה החלומי, שהתחיל ברגע שהג'ורדי נחת בארץ, לעוצמתי יותר. במכבי כדורסל אתה לא באמת חושב שהסוף יגיע. אליפות אדומה היסטורית? מקסימום טיים-אאוט. לא יותר מזה. עוד יום בהיסטוריה. למרות הנקודות המשיקות בין האחות הקטנה לגדולה (אף פעם לא הבנתי מי זאת מי), אתה יודע שבכדורגל זה שונה, שכדי להוכיח שזה אחרת צריכות לחלוף עשרות שנים של אימפריאליזם צהוב דורסני. במחצית ההיא בבלומפילד, כשהחולצה הצהובה של העונה שעברה עם המספר 22 של השחקן מעונה שעברה נדבקה לגוף כמו ההגנה הצ'כית לזהבי הכל הרגיש כמו שיר פרידה. הג'ורדי איבד את המוג'ו, הזהבי עם בטן שבעה, היציע מתייאש, החיים שלו כבר מלאים. תוהה כמה יחזירו את הצעיף לארון ויותירו את בלומפילד לאלה שפורחים (גם) בתקופות הכי קשות.

ואז הגיעו 7 הדקות בגן עדן של מספר 7 בלבן-סגול (לא תשכנעו אותי שזה כחול) שנראה כמו מספר 7 אחר בלבן עם הצווארון והפסים העדינים. 7 דקות שמגחיכות את הספדי תום התקופה ומפנות אליך אצבע מאשימה: איך העזת לא להאמין? לאן המכביזם נעלם? קצת שערי חוץ אז נשברים? לזכותי ייאמר שסיפרתי לחבר שחלמתי שעולים. לגנותי ייאמר שדקה לפני שריקת הפתיחה בצ'כיה הימרתי על 3-1 והביתה. מקטגריי יוסיפו שדקה לשריקת הסיום פשוט חיכיתי לגול, לכדור שיעבור את טיבי וחואן פאבלו. הוא לא הגיע. המנטליות הצ'כית וכו'. הפרויקט של ג'ורדי קיבל שתי הנשמות זהב.

2. בסיום המשחק העלה ניקולה ווייצ'יץ לפייסבוק תמונה של זהבי עם שני אקדחים וכתב TOTACHHH. מספר 7 בצהוב מיד אליהו פרגן לקולגה למספר ולחולצה, אבל על הדמיון מהכדורסל אחראי דווקא הבחור, שבדומה לניקולה בחיים שאחרי הברכיים, עומד בחליפה ליד הספסל: יוקאנוביץ', סלבישה יוקאנוביץ'. הסרבי ניהל את המשחק בפלזן ממש כמו משחק כדורסל. בשנה שעברה המשחקים של מכבי כדורסל נראו כמו משחקי NBA - לא משנה מה קרה בשלושת הרבעים הראשונים, הסיפור האמיתי התחיל ברבע האחרון. לטוב ולרע, מכבי לא גמרה משחקים בשלושה רבעים. בדקות המכריעות הכל נפתח, כל מה שהיה התבטל. השאלה היתה רק באיזה מצב של מומנטום נמצאת הקבוצה ובאיזה מצב רגליים מגיעים הכוכבים לדקות האלה.

במשך 73 דקות אמש בפלזן, החזיקה מכבי בכדור אבל לא הגיעה אפילו לחצי מצב. הצ'כים פגשו באקראי את המשקוף אבל לא יותר מזה. המאמן הצ'כי חייך על הקווים, החלוץ המוחלף הריץ בדיחות עם החבר'ה בספסל והקהל שר שירי קאמפאונה בצ'כית, לא סגור על איך אומרים "רק לא באזל" בשפה המקומית.

ואז עלה לו הערן. עלה לו לעמדת החלוץ. שער ראשון בדיוק בזמן שמשאיר מספיק זמן לשער שני, ושער שני בדיוק בזמן שמשאיר מספיק ריכוז ואוויר להתגונן ולשרוף שניות עד השריקה. צריך להודות, גם המזל שיחק תפקיד חשוב, עכשיו כדאי להשאיר אותו באזור לפחות עד יום שישי. לשם כדאי להגיע עם תפילת רייכרט-סטייל: רק אפואל!

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ