הבלוג הצהוב |

מכבי תל אביב מגלה שתהליך בנייה יכול להיות מסוכן

אם באזל היא המודל של מכבי תל אביב, ההפסד לצ'לסי אמור להיות רק שלב נוסף בדרך שתביא אותה למקומות בהם היא רוצה להיות בשנים הקרובות

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מכבי תל אביב אתמול בסטמפורד ברידג'. זה הרגיש כמו דג מים מלוחים שנזרק לבריכת מים מתוקים - אתה שורד אבל יודע שאתה על זמן שאולצילום: אי־פי

כבר נמאס לשמוע עליהם, בטח אחרי שהצלחנו לעבור אותם, אבל הם בכל זאת המודל. האידיאל. ההר אותו האצבע דוקרת במפה ומצביעה לעברו כשהולכים ומתקרבים. האשה היפה שיושבת על הספה בתנוחה מפתה וממתינה שנצייר אותה, מקווה שנצליח ללכוד את ההבעות שהופכות אותה לכל כך מיוחדת, כל כך מתאימה לנו, כל כך ראויה לחיקוי, להערצה. עומדים להם מיטש גולדהאר וג'ורדי קרויף ליד הקנבס הלבן ומעבירים מכחול בפסים כחולים: משאילים את מודל ההשתלטות על הליגה, קונים שחקנים ותיקים ועוברים בהדרגה לרכישת שחקנים רגע לפני פריצה. מעתיקים אפילו  את התלבושת, חושבים להוסיף אדום אבל אסור, אז מסתפקים בכאלה שלבשו פעם את הצבע הזה. שלב אחר שלב, צעד אחר צעד. קודם כל משרבטים קווים גסים בעיפרון, אחר כך מוסיפים קצת גוונים, משפרים את קווי המתאר. והנה רואים כבר צורה של גוף, הפנים עדיין לא ברורים אבל זה בדרך לשם. עוד קימור, פה מחיקה, שם טשטוש ועם התאורה הנכונה אפשר לראות שש אליפויות רצופות ושמינית גמר ליגת האלופות.

ב-2009, דווקא אחרי עונה בה איבדה את האליפות המקומית, עלתה באזל בפעם השנייה לשלב הבתים של ליגת האלופות. זה קרה שש שנים אחרי הפרמיירה והגרלת הבתים זימנה לה בית די דומה לזה של מכבי היום: ברצלונה בתפקיד צ'לסי, בנפיקה במקום פורטו ואת משבצת האוקראינית קיבלה שחטאר. מהבית הזה יצאה באזל חבולה. מקום אחרון עם נקודה בודדת (דווקא בקמפ-נואו) , 5-0 ביתי מול ברצלונה ותוצאה זהה במשחק החוץ בדונייצק. בסוף אותה עונה אפילו לא לקחה אליפות בשווייץ. שנה עברה והאליפות הראשונה מתוך שש הגיעה. עוד שנה עברה ועוד העפלה לשלב הבתים של הצ'מפיונס, שנה נוספת והפעם היא כבר מסיימת במקום השלישי עם שש נקודות אחרי 1-3 באולימפיקו מול רומא. ב-2012 היא כבר במקום השני אחרי שהיא מנצחת ומעיפה את מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון. את מה שהיא ופאולו סוזה עשו בשנה שעברה לא צריך להזכיר לאף אחד. את מה שמכבי וערן זהבי עשו לה השנה אף אחד לא יכול לשכוח.

לא בטוח שלמכבי יספיקו שלושה קמפיינים כדי לעבור שלב ולהפוך לדוגמנית של מועדון אחר. לא בטוח שקווי הדמיון לבאזל ימשיכו להשיק אפילו בליגה המקומית. לא בטוח שבאזל, על מתקני האימונים שלה ותרבות הספורט המפותחת בשווייץ, היא אכן מודל בר השגה אבל הדרך לשם מקרבת את מכבי למקומות בהם היא רוצה להיות בעוד שלוש שנים. בינתיים צריך להסתפק בכך שהדרך לשם בעיקר מרחיקה אותנו מהמקומות בהם היינו ב-2009, ערב הגעת מיטש. גם אז קיבלנו ארבע. בבית. בדרבי.  

איגיבור. עשה לנו טובהצילום: אי־אף־פי

המשחק אתמול (רביעי) היה קשה לצפייה. כמכביסט זה הרגיש כמו דג מים מלוחים שנזרק לבריכת מים מתוקים. אתה שורד אבל יודע שאתה על זמן שאול. יודע שזה לא המקום שלך, שזה לא בריא לך, שזה לא אתה. אתה מתחנן שיחזיקו מעמד חצי דקה למחצית ושנרד רק ב-1-0, צועק על מגן שעולה קדימה כדי שלא נחטוף את השלישי, רוצה שייגמר 3-0, מנסה להיזכר מתי הפעם האחרונה שחטפת ארבע ומייחל למונח האדום המשוקץ הזה "שער כבוד". בדיעבד, מזל שלא כבשנו אותו, נוסא עשה לנו טובה. לא הייתי מצליח להכיל את הקפיצה האינסטקטיבית בשער שיקבע את תוצאת המשחק על 4-1. "איך שמחתם בתיקו/בפלייאוף" היה מחוויר לעומת זה.

אחרי החוויה הזאת, דג המים המלוחים נראה כמו טל בן חיים הבלם בראיון. העיניים אדומות, המבט מושפל מטה, יודע שאיכשהו הוא אמנם הצליח לנווט ליעד אבל שם לא היה לו מה למכור. ממש כמו ראיקוביץ' וטיבי, טל בן חיים החלוץ ונוסא איגיבור. בדיוק כמו הדג ההוא, זה לא המגרש שלהם, הם לא הצליחו לנשום כמו שצריך, לנוע למקומות שהם רצו, לקחת את הארוחות שנתנו להם (ונתנו – משבעה איומים עשינו שישה שערים מול פלזן ובאזל). וזה בסדר, גם כי אנחנו עוד לא שם וספק אם לשם אנחנו צריכים ויכולים להגיע, אבל גם בגלל שאתמול לפני שנה גם הדוגמנית השווייצית הנערצת פתחה את שלב הבתים במשחק חוץ מול המדורגת ראשונה בבית וחטפה חמישייה. להם היה את ריאל מדריד על הראש, לנו היה את מוריניו. תהליך הבנייה נמשך ומגלה שלפעמים הוא די מסוכן, בטח כשמנסים לעבור לשלב של גורדי השחקים. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ