הבלוג הצהוב |

מכבי פנאטיקס, ארגון האוהדים שהפסיק לעשות את מה שהוא שם בשבילו: לעודד את מכבי תל אביב

ככל שהקהל הרחב ישרוק בוז חזק יותר לשירים הגזעניים, כך הם ישירו יותר. ככל שההנהלה תפעל כדי למנוע עונשים מיותרים, כך הם ידליקו את האבוקה. ככל שמכבי תל אביב הופכת למועדון מסודר וממוסחר, כך הם דוחפים לחזור אחורה. ארגון "מכבי פנאטיקס" שם את עצמו מעל המועדון, מתעקש לעודד בעיקר את עצמו, ולעזאזל הקבוצה

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תמיר כהן
תמיר כהן

יומיים אחרי ההפסד לפורטו בדרגאו (לסיקור המשחק) חזרנו לזירת הפשע. כמו לנהוג יומיים אחרי תאונה, היינו צריכים את זה כדי לחזור לעצמנו. לקבל פרופורציות. שם, בין הפסלים של מוריניו, דקו והאלק לבין ויטרינת הגביעים המרשימה קיבלנו אישוש למה שהרגשנו 48 שעות קודם. "יש לכם קבוצה בסדר, אבל קהל מדהים" (לבלוג הצהוב על תצוגת העידוד), אמרה אחת ממלוות הסיור באיצטדיון. היו כאלה שסיפרו בהערכה על זה שהצהובים ביציע לא הפסיקו לשיר למרות התוצאה ותהו איך הגיעו לשם כל כך הרבה אנשים ממקום כל כך רחוק עבור קבוצה כל כך חלשה. הקהל הצהוב נכנס לפנקס הסקאוטינג.

30 חברי ארגון "הסופר דראגונס" שהטריחו עצמם לצאת מאירופה כדי לצפות בכדורגל במהלך סופת חול מדברית בוודאי התאכזבו מהחוויה (לסיקור המשחק בין מכבי תל אביב לפורטו בחיפה). לא מהקבוצה שלהם, כמובן, אלא מאותו קהל שגרם לדרגאו העצום להרגיש כמו בית תל אביבי. הרי שם, באיצטדיון שלהם, בשדרות העיר שלהם ובתחנת הרכבת שלהם, המקומיים קיבלו תצוגת עידוד מקהל שאוהב את הקבוצה שלו, אוהב באמת – מכיר בחסרונות שלה אבל תומך בה ללא סייג, או שער זכות. קהל עם רפרטואר שירים של כל קבוצות הליגה הספרדית גם יחד, קהל ששר מלים שמספרות על אהבה, הקרבה, יריבות והיסטוריה משותפת. קהל צבעוני של נשים, בני נוער, חיילים ומבוגרים ששרים במשך 90 דקות ונוסעים באלפיהם ליעד שמצריך שתי טיסות, רכבת ויכולת טיפוס מדרגות. קהל שהפך את קבוצת הכדורגל שלו לסממן של הגדרה עצמית. ישראלי, נשוי ל/אבא ל, אוהד מכבי. ככה רוב האוהדים תופשים את עצמם, ככה האוהדים של פורטו תפשו את אוהדי מכבי.

אוהדי מכבי תל אביב מדליקים חזיזים באיצטדיון הדרגאו
אוהדי מכבי מאירים את הדרגאו. "יש לכם קבוצה בסדר, אבל קהל מדהים"צילום: אי־פי

ואז החבורה החביבה מפורטוגל (באמת אחלה אנשים) הגיעה לאיצטדיון בחיפה. שם הם ראו איצטדיון קר שמתמלא רק בדקות שלפני השריקה, יותר מאלף כסאות ריקים (לא כולל יציע האורחים), כמה עשרות אוהדים שלובשים אדום (!) ומעל הכל – דקות ארוכות של שקט ביציעים, עידוד לפרקי זמן קצרים, חוסר אחידות, המון שירים קטועים ונטישת אוהדים עוד לפני הפנדל של זהבי ("איזה גול"). למחדל הזה, במשחק בית, מול פורטו, בליגת האלופות – פאקינג ליגת האלופות – אחראי ארגון האוהדים "מכבי פנאטיקס", שקיבל את המנדט להנהיג, להוביל, לקבוע מה ומתי נשיר, איך ובאיזו צורה נרים את הידיים, מתי נשב ומתי נעמוד. הם קיבלו את המנדט, אנחנו קיבלנו את הדין. באיצטדיון בחיפה קיבלנו גם את החשבון. בבלומפילד מול נתניה הם כמעט עלו לקבוצה בנקודות ליגה חשובות.

זה לא באמת משנה למה הם החרימו את המשחקים. אומרים שזה בגלל הרחקת אוהד שהתפרע בקרית שלום. אומרים שזה בגלל שיתוף הפעולה של ההנהלה עם המשטרה הפורטוגלית במעצר מדליקי האבוקות באיצטדיון וברחובות פורטו. אומרים שזה בגלל הרחקת מדליק האבוקה בדרבי לחמש שנים. לא משנה מה הסיבה, המכנה המשותף הוא שחלק מהאנשים האלה ישבו ביציע בשקט, בחולצות שחורות, מכרו במחירי רצפה את כרטיסי החברים שבחרו לא להגיע וראו בשקט (ובטח בחיוך מרוצה מעצמו) את המאמץ הכושל של כמה אמיצים שניסו להיכנס לוואקום ולתת לשחקנים קצת תחושת בית בליגת האלופות. קצת דחיפה מול יריבה עדיפה. שחקן 12? מול פורטו לא היינו שווים חילוף שלישי בתוספת זמן.

אוהדי מכבי תל אביב
אוהדי מכבי תל אביב בדרבי. הפאנטיקס בפעולהצילום: ניר קידר

מכבי פנאטיקס הוקם בסוף 2013 עמוק בתוך תקופת שלטונו של מיטש גולדהאר ומשימת הפיכת המועדון לאירופי. נורמות, ערכים, תרבות ומסורת אבל לא בקטע מתנשא כמו של ההוא מישפאר מלפני 20 שנה. הקמת הארגון שמה סוף לקיטוב בין "האולטראס" ו"השחקן ה-12" שהתחרו ביניהם (אלה צעקו "נמני קיסר" בעוד האחרים קבעו שהוא רק מלך) ובהתחלה נראה שכמו הקבוצה, גם ביציעים הגענו לנחלה: בלומפילד הפך למעוז, היציעים בהנהגת הארגון נצבעו בשלטי פריסה ענקיים ומקוריים (ברייקינג באד, סטאר וורז, ברוס לי), במשחקי החוץ שמעו בעיקר את הקהל הצהוב ומדי שנה חודש רפרטואר השירים גם במלים שאינן "צהוב עולה", "מכבי או מוות" ו"שונא את הפועל" השחוקות. אנשי הארגון הגיעו ראשונים, יצאו אחרונים, עבדו בלילות שלפני המשחקים הגדולים והצליחו להדביק גם יציעים "עייפים" כמו 7 ו-2 בשירה אדירה.

אבל משהו כאן השתנה מהיסוד. אי אפשר לשים את הנקודה מתי בדיוק ומה גרם לכך אבל הפנאטיקס לקחו את הסלוגן של ברסה והפכו את עצמם להרבה יותר ממועדון. הרבה יותר ממכבי תל אביב. כי "מכבי פנאטיקס" זה המותג אותו מעודדים, מכבי פנאטיקס זה המותג אתו הם מזדהים, אותו הם מקדשים.

הפנאטיקס בימים מעודדים יותר

גם המושמצים שבארגוני האוהדים בארץ לא שרים על עצמם כל כך הרבה כארגון. לא מעט שירים מזכירים את מקום מושבם של אנשי הארגון - שער 11 - כאשר שאר היציעים נדרשים ליישר קו ולצעוק בקולי קולות "שער 11 קרנבל" או "שער 11 שר בקול". ארגון אוהדים צריך לייצג את קהל האוהדים הרחב, לדאוג לאינטרסים שלו ומעל הכל – לתמוך ללא סייג בקבוצה ובכל שחקן שילבש צהוב. לאורך השנים בהן פועל הארגון הוא דאג בעיקר לעצמו ולאלה שמתיישרים לפי עולם הערכים שלו: יציאה למאבקים ולחרמות על רקע השעיית אוהדים עבריינים שמוקצים על ידי 90% מהקהל בבלומפילד, מאבק נגד העברת משחקים בולטים לאיצטדיונים גדולים כדי שיותר קהל יוכל להגיע ולצפות בקבוצה, ומעל הכל: קידום אג'נדת שנאה, גזענות ולעומתיות. ככל שהקהל הרחב ישרוק בוז חזק יותר לשירים הגזעניים, כך הם ישירו יותר; ככל שההנהלה תפעל כדי למנוע עונשים מיותרים על הקבוצה כך אנשים מקרבם (ועל דעתם) ידליקו את האבוקה, יזרקו את המצת, יקללו את הראדי/הרייכרט/הוורמוט; ככל שמכבי הופכת למועדון מסודר וממוסחר, כך הם דוחפים לחזור אחורה, לימי הגרילה, הדווקא, האולטראס. הם הרי כוכבי הערב, לא השחקנים. לא הקהל הרחב. אני פנאטיקס מי אתם בכלל.

להיות חבר בארגון אוהדים זו שליחות. יש שיראו בזה עול אבל מי שרואה את זה כך לא ייקח על עצמו את השליחות. אנשים שם כי הם רוצים להיות שם. אנשים צובעים דגלי פריסה עד ארבע בבוקר כי הם רוצים לקחת בזה חלק. אנשים עומדים ומתרימים שקל אחרי שקל כי הם מאמינים שכך הם תומכים הכי טוב בקבוצה. זה ראוי להערכה אבל זה לא מקנה תעודת "יותר אוהד" לחברים בארגון. זה לא מקנה את הזכות לשבות, להחרים, לבגוד בערך הראשון שלשמו הוקם הארגון וקיבל את המנדט: לעודד את הקבוצה. לא משנה איפה, לא משנה מתי, לא משנה איזה אוהד הורחק, איזה דגל ההנהלה לא אישרה להכניס או כמה כרטיסים החברים שלכם לא קיבלו לדרבי. "תמיד אתך בכל מקום, תגידי רק שעה ויום, אני אהיה שם בטריבונה לתת את הגרון"? את השורה הזאת אין טעם לתרגם לפורטוגזית. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ