בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

גם מכביסט מבין שלפעמים תיקו זה בסדר

ארבעה ימים נדרשו כדי שתחושות הפספוס והאכזבה ממשחק העונה יפנו את מקומן להבנה שמכבי תל אביב אמנם לא הפילה את הפועל באר שבע לרצפה, אך היא כן סיפקה נוקאאוט

תגובות
קרלוס גארסיה ואליניב תופסים זה את זה במשחק בין הפועל באר שבע ומכבי תל אביב
ניר קידר

ארבעה ימים אחרי ונראה לי שהבנתי את הנקודה. הרי היינו שווים הרבה יותר בטרנר, שתיים ליתר דיוק, שלוש יותר מהם. ועדיין, רק ארבעה ימים אחרי התחלפו להן תחושות הפספוס והאכזבה בתחושה לא מוכרת, מפתיעה, מעט מגרדת, אפילו קצת אדומה – זה היה תיקו טוב. שלושה ימים אחרי והמכביסט מבין שלפעמים זה בסדר לשמוח בתיקו. שאפשר לנצח גם במשחק בו כבשת מספר שערים זהה לזה שהיריבה כבשה. נראה לי שקוראים לזה דוקטרינת באזל.  

בשעות ובימים שאחרי המשחק, כמו בכל התמודדות שלא הוכרעה, ניסו הצדדים לנכס לעצמם תמונת ניצחון. "הסתכלנו למכבי בעיניים/היינו שווים למכבי" של באר שבע הוצגו ככושר העמידה של חמאס וחיזבאללה מול שבועות של כתישה אווירית, ונתוני החזקת הכדור, התיקולים, המסירות והמצבים שמכבי הציגה באינפו מיוחד 48 שעות אחרי המשחק, הרגישו קצת כמו מסיבת עיתונאים של שר הביטחון והרמטכ"ל שאומרים: שלא יהיה לכם ספק, ניצחנו. בדיוק כמו צה"ל מול חיזבאללה וחמאס, השאלה שעמדה במרכז ההתמודדות בין מכבי לבאר שבע לא היתה מי תנצח אלא פשוט מי יותר טובה, מי מרתיעה יותר. ובמשחק הזה, גם בתיקו, מכבי סיפקה את הנוקאאוט גם בלי להפיל את היריב על הרצפה. כן, קצת לא מסתדר, בדיוק כמו שמכביסט שמח מתיקו במשחק שהוא שווה ניצחון.

את הדברים האלה אפשר לכתוב רק אחרי שהדם מפסיק לבעבע, הלב חוזר לקצב סדיר והריח של הקבב מטרנר הולך ונשכח. כי ביומיים שאחרי שריקת הסיום אתה חוזר לרעידות שאחזו בך בעשר הדקות הראשונות בהן נראה שבאר שבע טורפת את המגרש והקהל הרגיש כמו שלושה שחקנים נוספים; לאיוושה שנשמעה בכל האיצטדיון והדהדה בכל הנגב כשזהבי פספס את הכדור של בן בסט; את הזיעה בידיים בכל קרן של מכבי; את העצבים על מיכה שלא מסר לגול בדקה ה-90; את הפחד מהמשמעות ההיסטרית שהיתה לגול באר שבעי מקרן בשניות הסיום; את הפנים של שחקני מכבי שירדו מכר הדשא כאילו קיבלו שלוש.

כי גם הם לא הבינו באותו רגע שהם ניצחו, הם היו צריכים את המאמן שלהם שיגיד להם את זה. הם היו צריכים יומיים שקט כדי להבין מה התיקו הזה עשה לבאר שבע, כמה לחץ הוא הוסיף לקבוצה שמה פתאום היא לא לחוצה. שלא תלויה בשחקן או שניים. שהמאמן שלהם הוא הטקטיקן הטוב בארץ כי הוא יודע לעבור מיהלום למשושה במהלך התקפה מתפרצת של היריב. שהאיצטדיון שלה הוא מבצר. שלאוהדים שלה יש כושר ליותר מחצי שעת שירה.

אורלנדו סה בורח בורח מאוגו
ניר קידר

ומכבי ניצחה. זה לא היה עוד תיקו בו הגיע למכבי לנצח. זה היה פשוט תיקו שהבהיר: אנחנו יותר מוכנים, יותר בשלים, יותר ראויים, יותר טובים. ויש שמונה משחקים להראות את זה שוב ושוב ושוב. השבועות האחרונים הביאו איתם תפנית במאבק האליפות וזה לא רק השחיקה במעמדו של טרנר כמקום ממנו לא יוצאים עם נקודה, אלא בעיקר הטמעת השיטה של בוס במכבי. זה עדיין לא מושלם, זה לא עובד חלק אבל אין ספק שהשיטה הוטמעה: מכבי מחזירה את הכדור בתוך שניות בודדות, מפעילה המון את האגפים והרבה יותר מגוונת וקטלנית בלי הפקק המיותר שנוצר במרכז הקישור ומעל הכל: יש למכבי חלוץ. ומעבר לזה שזה יעיל, זה פשוט נראה יפה, כדורגל יפה, ומרתיע. וזה בדיוק מה שמהווה את "שער הניצחון" הווירטואלי שכמעט כל אוהד באר שבע הרגיש שהוא ספג ביום ראשון בערב.

הבאר שבעים יצאו מהמשחק כשהם מחבקים את הנקודה – זאת שהרוויחו ואת זאת שעדיין שומרת אותם מעל מכבי. כי גם הם יודעים שאם פגרת הנבחרת המיותרת לא תעצור את מכבי זה רק עניין של זמן עד שמכבי תצטרך רק נקודה כדי להבטיח אליפות רביעית. ואת השמחה מהנקודה הזאת לא נצטרך להסביר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#