בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

כמו בכל שנה, בית"ר שוב הגיעה לסמן במרקר זרחני את הבעיות של מכבי

שבוע אחרי סגירת חלון ההעברות, כל הפגמים של מכבי נחשפו - וכמו תמיד היתה זו בית"ר ירושלים שחשפה אותם. המחשבות חוזרות בעל כורחן לפלייאוף של שנה שעברה, וזה לא עוזר כשמבינים שעד ינואר, זה מה יש

5תגובות
טל בן חיים הבלם צועק בתסכול, שאר השחקנים מאחוריו
ניר קידר

חמש דקות אחרי השוויון שכולם ידעו שיגיע ואנחנו עדיין יושבים ביציע. אין לאן למהר, אין למה. האפודה הירוקה של ראיקו זרוקה על הדשא ליד הספסל, חמשת השחקנים שבאו להגיד תודה לקהל כבר בדרכם לחדר ההלבשה וביציע מקפלים את התופים. מרים את הראש לעבר לוח התוצאות ומצפה לראות את התוצאה המוזרה הזאת, התוצאה שמורכבת מארבעה שערים שאף קבוצה לא היתה ראויה אפילו לאחד מהם. מסתכל בלוח ולא רואה מספרים, מביט במסך הענק והמכוער הזה ויכול לקרוא רק שלוש מלים: "זה מה יש". תכלס, אני לוחש בהסכמה לדמיון שלי ומתחיל לצעוד במדרגות לעבר היציאה, לעבר הארטיק, לעבר האוטו, לעבר הפקק. זה מה יש.

בחודשיים האחרונים בעיקר שיחקנו מנג'ר. עשינו סקאוטינג, עקבנו אחר שוק ההעברות, transfermarket הפך לאתר השלישי הנצפה בדפדפן, השתעשענו בכסף של מיטש, שרבטנו חוזים, חיפשנו לידים להחתמה הבאה, הצלבנו כל ציוץ (בשונה מכמה אנשים שאמורים להתפרנס מזה), בנינו סגל, שיחקנו עם מערכים, אירופה, ליגה, קישור מעובה, מערך של שלושה בלמים, איתור יהודים, מי יסכים לקלוט את עדן. ובמקביל מכבי גם שיחקה, לא מעט למען האמת, 14 משחקים ליתר דיוק. את הליגה פתחנו חלק, את אירופה איכשהו עברנו - עם המון מזל, צירופי מקרים ולא מעט מסורת וניסיון - בכל זאת, לא הכל עלה על המטוס לסין ושבר לנו את הלב.

טל בן חיים החלוץ על הברכיים
ניר קידר

ואז החלון נסגר. לא מעט כסף נשפך שם, בעיקר על משכורות, זה נראה טוב אבל משהו עדיין הרגיש לא יציב, לא מאוזן. כאילו יותר מדי דברים תלויים ביותר מדי משתנים, בהתחברות של כמה אלמנטים שירכיבו ניצחונות במגרשים קשים, במשחקים קשים: הגנה ששווה שער וחצי במשחק, התקפה ששווה פלוס-מינוס אותו הדבר. לך תבנה על זה. לך תבנה על יציבות של מיכה, קבלת ההחלטות של טב"ח, הכתפיים של עמב"ה או ההגבהות של דסה. לא מעט היה מעורער אבל זה נראה בסדר, יחסית. שני הפסדים ב-14 משחקים, שלב בתים בליגה האירופית, מאזן מושלם, כיבוש כמעט שני שערים בממוצע למשחק. ואז שוב הגיעה בית"ר.

נראה שבשנים האחרונות לבית"ר יש תפקיד במשחקי החוץ נגד מכבי. הקבוצה האפורה הזאת, הכבדה, הצל הדהוי של המועדון המפחיד מפעם, יודעת למרקר בטוש זוהר וצעקני את כל הבעיות של מכבי. בשנה שעברה היה זה רוקאביציה שחשף שוב ושוב באיזה הילוך איטי משחק מרכז ההגנה הצהובה, שנה קודם אצילי הראה בסמי עופר כמה מכבי מבוהלת, כמה מרכז ההגנה פריך, כמה נוסא שביר. לא משנה זהות המאמן הבית"רי, מרב"ש, דרך קורצקי ועד דראפיץ', המאצ'-אפ של בית"ר תמיד יודע לבטל את היתרונות של מכבי ולהבליט את הפגמים שלה. כך היה גם אתמול. לא זוכר משחק בו מכבי ויתרה כך על מרכז המגרש או מתי הכדורים עפו מהתקפה להתקפה כאילו היה זה עוד מחזור אמצע טבלה בליגה הסינית הראשונה. הנעת כדור סתמית, איבודים מהירים, מעט מאוד חטיפות, התקפות מתפרצות נדירות וכמות איומים לשער שמזכירה משחק מאותו מגרש שיצאנו ממנו בתחושה זהה: המשחק ההוא מול רעננה בפלייאוף העליון. עם הגול ההוא של בדש. דווקא הוא. ארבעה חודשים אחרי ועדיין מתקשה להשתחרר.

ארבעה חודשים אחרי הפלייאוף הנורא ההוא והתחושות די זהות, לא מהקבוצה, אלא מהמאבק מול באר שבע. העיניים בטרנר כאילו אנחנו לא מקום ראשון ערב המחזור ואין עוד 102 נקודות בקופה. צופה בדריכות במשחקים שלהם ורק מחכה לשער הראשון, יודע שמחצית ראשונה מאופסת בטרנר נדירה כמו הפסקת חשמל במשחק כדורגל בארץ אבל עדיין מקווה שזה לא יגיע. וזה מגיע, ועוד אחד, ועוד אחד. וזה דוקר אותך וזה מרגיז אותך. זה מרגיז בעיקר בגלל שזה לא אמור. יש עוד זמן, עוד 99 נקודות בקופה וכו' אבל אתה יודע שהפסקת לשחק מנג'ר ושזה מה שיש, לפחות עד ינואר. וכרגע זה לא נראה טוב, לא מספיק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#