בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבלוג הצהוב

באמת שאין לי מושג מי זאת מכבי תל אביב

זאת שמנצחת את אלקמאר בהולנד או זאת שנכנעת למכבי חיפה? גם אחרי 22 משחקים, הבלוג הצהוב לא באמת יודע מי זאת מכבי תל אביב מודל 2016/17

2תגובות
שחקני מכבי תל אביב
ניר קידר

"שמע, לא סביר מה שעובר על אנשים בגירים אחרי הפסד", חבר שובר שתיקה של 13 שעות בוואטסאפ. את עשרים הדקות האחרונות במשחק, מהרגע שהשוטה הוציא את הדסה והכניס את הפעלולן, הוא בילה במעלה היציע, חמש שורות מעלינו. הותיר אותנו להיחנק בעשן של אלה מהשורה למטה, להיחנק בעשן הניסיונות העקרים של אחד עשר הצהובים על הדשא שם למטה. נחנקנו, אני מביט לעברו ורואה כמה הוא סובל. נחנקנו. הוא עלה לנשום אוויר. אוויר רגיל, דחוס משהו, ידוע שאין פסגות ביום שיורדים למקום השני. ועוד להם. ועוד שבוע לפני שפוגשים אותם. ועוד אצלם בדיס איז טרנר. ועוד עוד עוד.

ביום המשחק חגגתי יום הולדת. יותר ציינתי. ציון סולידי, עם האשה, הילד, ואבא ואמא. וקצת על האש לכבוד החג. עוד אחד מהם. המסיבה האמיתית תוכננה בנתניה, בחורשה ליד האיצטדיון, במקום בו האלכוהול נשפך כמו מים בגלל המג"בניקים ומפקד המרחב שנתן לעצמו מרחב שיפוט בהבנת סעיף החוק המגוחך. כשהגעתי כולם כבר ישבו שם, ושתו, המג"בניקים לא הגיעו, כנראה בגלל החג, היתרונות שבהתחזקות המשטרה. הם בחרו שולחן סביבו היו תלויים בלונים בחצי כוח, זכר לחגיגה – או ציון – לפני כמה ימים. בלונים אדומים לא היו שם, השתרבבו לשם כמה ירוקים אבל אנחנו לא באמת סופרים אותם כידועמי. אפילו ירוק אחד ישב איתנו בשולחן, תפס טרמפ. לנתניה.

ההוא ממעלה היציע ואני היו היחידים בשולחן שדגמנו פסימיות. חזיתי 1-1, היסו אותי בשתוק-שתוק. הזכרתי שחזיתי את ה-1-1 הזה כחלק מה-1-2 על אלקמאר בהולנד שחלקם קנו רק כמה ימים קודם. השתוק-שתוק היה נחרץ יותר. צועדים להמשך הציון עם טובורג ותמרים קפואים, הבחור ממעלה היציע מדגמן שמחת חיים של שימון מזרחי בפאנג'ויה. דיכאון מדבק, כזה שלא מאפשר לך לדמיין אפילו נקודה, סוהרסן להארי פוטר. וכל זה עוד לפני שנכנסנו ליציע שעה ורבע לפני השריקה. שנים לפני הטיפוס במדרגות האינסופיות ליציע כבר הבנתי ששום דבר טוב לא יכול לצאת מימי הולדת. הרי יום ההולדת האחרון היה אחד הימים הכיפיים בחיי אבל גם הוא נחגג רק ארבעה ימים אחרי הפסד 2-0. אמנם בדרגאו, אבל עדיין הפסד. אמנם שם ביציע חוויתי את אחת מחוויות העידוד העוצמתיות בחיי, אבל עדיין, הפסד. עדיין רגע שלא מאפשר שמחה אמיתית, גם כמה ימים אחרי. עיין ערך מכביזם וכו'.

יום לפני המשחק התקשר חבר עיתונאי מהדרום כדי לדבר על משחק העונה. אמרתי לו שיש עוד זמן. 90 דקות מול הירוקים ואז נדבר. התעקש, דדליין, דפוס, עורך שלוחץ, ילד בן שנה ועשר שצורח ברקע שהוא רוצה שאבא ישים שיר של מכבי. אז שמתי שיר. ודיברתי אתו. הוא שאל מי הפייבוריטית לקראת המשחק. עניתי שבפעמיים הבודדות שהם היו פייבוריטים הם קיבלו בראש (בטדי ובחיפה). הוא התעקש מי הפעם. הסברתי שבאמת אין לי מושג. שבאמת אין לי מושג מי זאת מכבי. אין לי מושג למה היא מסוגלת. אין לי מושג לאן אנחנו הולכים. בדרך כלל החידה הזאת מלווה אותנו עד המחזור השלישי-רביעי, הפעם אנחנו כבר אחרי 22 משחקים ואין מושג. קצת מלחיץ, בטח לאור זה שמבאר שבע אני יודע מה לצפות. אני יודע מה המינימום שהם יתנו, המינימום שלהם גבוה משמעותית מהמינימום שלנו. המקסימום שלנו נותן למקסימום שלהם בראש. באמת שאין לי מושג. אז יכול להיגמר 0-3 לבאר שבע, הוא התלהב כאילו עלה על כותרת וכאילו אני מייצג משהו פרט לאוהד ששותה פחיות טובורג יחד עם תמרים קפואים. זה יכול, אמרתי. והוספתי ששמחתי ממש שהם לא הפסידו לפתח תקוה, הפסד הליגה הראשון בדיס איז טרנר צריך להיות צהוב. עיין ערך מכביזם וכו'.

איתן טיבי ברק יצחקי ואלירן עטר
ניר קידר

באמת לא סביר מה שעובר על אנשים בגירים אחרי הפסד. מגיע לעבודה בשעה שאנשים יוצאים להפסקת צהריים ומניח שלושת-רבעי עוגת יום הולדת לא טעימה במרכז הדסק. ההסחה המושלמת. גם מהאיחור. גם מלוק העדן-בן-בסט-עצוב-ביציע שעטיתי על הפנים מהשנייה שפקחתי את העיניים. מזל טוב הם מאחלים בזמן בליסת העוגה הלא טעימה ואני חושב על זה שבמשחק בנתניה - עלילת "ליל האירוע" של HBO התרחשה ב-24 באוקטובר אז אפשר לקרוא למשחק הזה ליל האירוע, כן? – לא היה צורך במזל, כי גם אתו לא היינו יוצאים מהמשחק הזה עם משהו. שבליל האירוע כל כך הרבה דברים שהלכו עקום - מההרכב, דרך הפציעה של גולסה והאובר התרגשות של היוסי ועד השחמט של מולנסטיין וקגלמאכר - שהמזל במקרה הטוב היה מצמק ל-2-1 ונותן לפעלולן תחושה שהוא עדיין יכול להמשיך להתפרנס מכדורגל מקצועני.

לא הגיע לנו. יש ימים כאלה, אבל זה לא היה אחד הימים האלה. זה היה יום מדאיג במיוחד. זה היה יום בו התעצמו התהיות שמהבהבות בראש מה-30 ביוני, לפני ארבעה חודשים ו-22 משחקים, של מי זאת מכבי. כמה היא מגוונת, כמה ניצחונות ברצף היא יכולה לחבר (כרגע ארבעה), כמה שחקנים משמעותיים היא יכולה להרים מהספסל (כרגע אחד), כמה מערכים שישנו משחק היא יכולה להציג (כרגע כלום). וכל זה שישה ימים לפני משחק בטרנר. לא משחק עונה - הרי בשלוש העונות האחרונות מי שניצחה בסיבוב הראשון לא חגגה במאי - אלא משחק שיבהיר לנו אם אנחנו שם. אם הסגל הנוכחי שם. אבל בעיקר, אם שוטה שם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#